הייתי וברחתי

היה חם מאוד ברחובות בגדד אותו אחר-הצהריים

מישה רוזנר קנה אבוקדו כדי לשתול את הגלעין שלו באדמה,

ושיהיה לו עץ אבוקדו

למעשה הוא קנה הרבה אבוקדו, כי הוא רצה הרבה עצי אבוקדו

הוא סחב את השקית השמנה באבוקדו כל הדרך מן השוק,

ולמרות שזה היה כבד, והיה חם, הוא זמרר שורות מתוך שיר הודי

"יהיה לי עצים של אבוקדו, מלא עצים של אבוקדו,

אני נוסע לבגדד לאכול הרבה אבוקדו..."

הוא הגיע לביתו והניח את שקית האבוקדו הגדולה במטבח,

ואז נכנס להתקלח כי היה חם

כשהוא יצא לבו היה טוב עליו, והוא החליט להוציא את גלעיני האבוקדו,

ופשוט להסתכל עליהם באהבה, עד שישתול אותם

הוא לקח אבוקדו ראשון וחצה אותו בסכין,

פתח את האבוקדו, אבל לא מצא גלעין,

במקום זה הוא מצא מלא עגילים משובצים אבנים יקרות

"מה זה החרא הזה..." מלמל מישה רוזנר, וזרק את האבוקדו והעגילים לפח

"אבוקדו מקולקל..." הוא מלמל, וחצה אבוקדו אחר,

אך אבוי, לא היה גלעין, היו מלא שרשראות פנינים ויהלומים

"קוס אימא של הירקן הבן-זונה הזה!" קילל מישה בזעם,

"אני משלם ממיטב כספי, וזה מה שהוא נותן לי?"

הוא זרק את האבוקדו והשרשראות לפח, וחצה אבוקדו שלישי,

אך שם מצא טבעות זהב משובצות יהלומים וספיר

הוא הביט על זה וחש עצב עמוק, דמעות זלגו מלחייו,

נראה כי אלוהים החליט להסתלבט עליו

מדוכא וכבד לב הוא פתח אבוקדו אחר אבוקדו,

אך באף אחד לא היה גלעין, רק תכשיטי זהב מזופתים,

מטבעות כסף וזהב, פנינים, יהלומים, ואבני ספיר

הוא זרק הכול לפח ויילל בקול -

"עולם אכזר, מה עוללתי לך שככה אתה עושה לי?"

וצרח צרחת כאב מכאיבת לב,

מיד בא השכן שלום אבשלום, ושאל על מה ולמה מקונן ידידו

סיפר לו מישה רוזנר את הסיפור, ויילל בבכי

"לא נורא," אמר שלום אבשלום השכן,

"תן לי לעשות משהו למענך כדי לשפר את מצב רוחך,"

"מה למשל?" שאל רוזנר מתייפח

"אני ארוקן בשבילך את הפח," אמר שלום אבשלום

"זה יפה מאוד מצדך, אתה חבר טוב," אמר רוזנר,

והשכן שלום אבשלום לקח את הפח והלך.