אז..ברוך הבא. לי, ולמי שיגיע הפוסט הזה לעיניו.
המון זמן לא הייתי פה...והסמיילים כלכך ישנים שזה מזכיר לי זמנים טובים שהייתי פורקת פה וכותבת.
אני LA, ובחרתי בכינוי LAbattle בגלל שכולנו ניצבים בפני הקרב של החיים שלהם, של המסע שלהם בדרך שלהם- ופה אציג את הקרב שלי. לא בהכרח קרב באופן השלילי של המילה. קצת עליי...אני חולת מוזיקה, יצירות ואומנויות, שזה כולל: שירה, ריקוד, משחק, ציור, עיצוב, צילום, כתיבה.
כל הדברים האלו מבעבעים בי מאז שנולדתי, ואני משאירה אותם בגדר תחביב כי זה לא מה "שיכניס כסף", לא מה "שנכון לבחור ללמוד ולעסוק בו בחיים". זו המציאות. אבל אתם יודעים מה? אני אמנם שטה בעולם שלי..אבל אני מאמינה שגם מסרטים (שאני חולת סרטים וטלוויזיה) אפשר להפיק המון לקחים לחיים! זה לא ריק ! יש בזה תוכן. בדברים שאת\ה אוהב\ת לעשות י-ש תוכן! ואף אחד לא ישכנע אותי אחרת. כי זה חלק גדול ממה שאני.
רק חבל שזה תמיד יישאר בגדר תחביב צדדי.
המקום שלי בחיים כרגע הוא החלטות והתלבטויות. חזרתי מהטיול שלי, למלחמה הכואבת שהעם שלנו נמצא בה. אני מאמינה שאנחנו חייבים להישאר מאוחדים, וכמובן שמי שנגד שהחיילים שלנו בזמן שהם מגנים עליו ועל שאר האזרחים במדינה בגופם, או שמרגיש שהוא מתבייש בזמנים כאלה להיות ישראלי- מוזמן לעזוב לעזה מבחינתי אם היא יותר חשובה לו ממדינתו שלו בה הוא גדל כל חייו. זה כפיות טובה. אני מאוד לא מסכימה עם דעות קיצוניות שכאלה. אני מרכז נוטה לימין כרגע, דבר שגיבשתי בהתאם למצב, אני חושבת שכל מחבל וטרוריסט מקומו לא בין החיים, כי מטרתו להרוג ולהשחיט. אני לא שונאת אין בי שנאה. אבל מי ששונא אותי- ללא היכרות אלא בתור יהודייה- אני לא הכי מחבבת אותו בחזרה, ואני חושבת שזה נורמטיבי ומובן.
אני כרגע במקום בחיים שכולל החלטות והתלבטויות כמו שאמרתי. בין פסיכומטרי, לעבודה, שעוד לא גיבשתי החלטות סופיות לגבי זה..מה ואיפה. לא הכי פשוט המצב התלוי באוויר הזה.
וזהו לבינתיים. זה מה שיש כרגע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
LAbattle