| "הפריחה ולא הפרי, ההליכה ולא ההתקדמות" |
| 8/2014
עוד לילה איתך...
ועוד לילה איתך ופתאום זה נראה לי מוזר לילה בלעדיך. כל כך הרבה אושר וכאב ורגש ועוצמה. והתערובת של הכל משאירה אותי ללא מילים. אתה יודע בדיוק מה אני צריכה. מה אני רוצה מתי ואיך. אין לי מילים. הכל סוער וגועש. מזיעים ונוגעים. מנשקים מחזיקים. מגורים ונאנחים. אתה נוגע בי ואני מתפתלת מתחתיך. אתה תופס את המבט שלי משאיר אותי מהופנטת אליך. משאיר אותי שלך. והיה לי ממש בסדר שזה הקטע בינינו. שאין מילים, אין שיחה. נהנים לנו ביינתים בלי שום הרגשה. ופתאום היום אחרי שניסיתי לדובב אותך במיטה פתאום היום באוטו בדרך הביתה זה קרה. שיחה. פתאום דיברנו על סתם דברים. דיברנו אבל, שיחה והכל. כל כך הייתי מופתעת שיש בנינו יותר מרק משיכה. כל כך ממופתעת שפתאום יש אפילו נושאי שיחה. עצרת מול הבית שלי ועדיין לא יצאתי ישר, דיברנו עוד כמה דקות כי היינו באמצע כבר. היה לי כבר קל לקבל את מה שההינו, במיטה וזהו. ופתאום גם שיחה? מאיפה באת לי? חייבת להגיד שוב, בעיניי אתה עדיין תעלומה...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
