כבר חודשים בערך שאחנו דיי יזיזים. נפגשים נהנים ובקושי מדברים. היה לי טוב ממש וגם היה נראה שלך. עשינו את זה שנינו בלי בעיה. היה לנו קראש הדדי הרבה לפני. זה לא הפתיע אף אחד מאיתנו שככה זה יסתדר. ואז פתאום יום חמישי. הזמנת אותי לאיזה מקום. אמרת שיש איזה ערב מיוחד. שאלת אם אבוא. הייתי נחמדה ואמרתי שלא. אמרתי שאני בטוחה שיהיה מהמם ומקווה שתהנה המון. פתאום באמצע הלילה אני מקבלת הודעה. הייתי עם חברים לא יכולתי לפתוח שיחה. "לא באת..". כאילו מאוכזב. לא הבנתי מאיפה זה בא בכלל. ענתי בתמימות. "לא באתי..". "איך? נהנה?". ואז הפסקת לענות. הלוואי והייתי מבינה מה קרה פתאום. למחרת יום שישי שלחתי כמו תמיד "שבת שלום". ענית בקור,"שבת שלום" וכאילו לא התקדמנו מאתמול "חבל שלא באת". אנחנו לא יוצאים למקומות ביחד. זה לא אנחנו. אנחנו ניפשים בבית, בחדר, בחושך. זה הקטע שלנו. אתה לא יכול לשנות את הכללים פתאום. לשנות ולא להודיע לכל המשתתפים.    

היה לי נחמד שהיינו רק נהנים...