עזבו עכשיו שפילרטטנו שנים עד שהתחלנו לצאת. באמת כאילו שנים. בהתחלה מבטים. אחרי זה החלפנו כמה מילים. בסוף אפילו התכתבנו. כל שלב לקח חודשים. יצאנו עם אנשים אחרים תוך כדי. לא באמת חשבנו שיהיה משהו. ואז פתאום איכשהוא יצא. נפגשנו רק שנינו. היה דיי מדהים אני לא אשקר. הנשיקה היתה מדהימה. נפגשנו שוב כמה פעמים, שום דבר רציני. ואז נעלמת. נעלמת לשבוע. כאילו האדמה בלעה אותך. שום דרך לתקשר. לא וואטסאפ, לא אסאמאסים, לא סנאפ. כלום. היום, עשרה ימים אחרי, אני התקשרתי. התקשרתי כי הייתה לי תחושה לא טובה. (התחושות הרעות שלי הוכיחו את עצמן לא רע עד עכשיו.. תאונות דרכים, רסיסי טילים וכו' קיצור הייתה לי סיבה להיתקשר לברר). ואתה, אתה שמחת נורא שהתקשרתי. התעניינת מה היה איתי איך אני ומה קורה. סיפרת שהטלפון מת וממש חיפשת איך לדבר איתי, חיפשת מלא בפייסבוק ולא מצאת. 

מה הקטע? 

אוף אני לפעמים פשוט לא מבינה.

מה???

אני אמור להמשיך? לחכות לך?

אתה רוצה בכלל משהו?

מה???

עד שהתקשרתי אפילו לא ידעתי שהתגעגעתי קצת... אבל את זה אתה לא תדע כנראה...