יש חלום שאני חולמת כבר שנה .
אני לא זוכרת הרבה מהחלום חוץ מאותי בכיתה בבית הספר,עושה מבחן כל שהוא, ואת ג'וני דפ מחופש ל"כובען המשוגע" מהתפקיד שלו בסרט "אליס בארץ הפלאות" (אני..לא..יודעת..ממש..למה..) .
בתחילת המבחן ג'וני דפ ,או ה"כובען" תמיד אומר את המשפט הבא עם חיוך "אל תשכחו ילדים!גם אם תשקיעו את כל כולכם, תתנו 100 אחוז מעצמכם ,אין שום דבר בעולם שיכול להבטיח לכם הצלחה! " .
לפי החלום הזה אני יכולה להסיק כמה דברים :
א. האובססיה שלי לג'וני דפ נהייתה מגוחכת .
ב. הפחד שלי מכישלון במבחן נהיה מגוחך אפילו יותר ואני טיפה מרחמת על עצמי.
ג. תת המודע שלי שונא אותי והחליט להפחיד לי את הנשמה לפני הבגרויות.
בכל דבר אחר שלא קשור לבית ספר, אני מעידה על עצמי כבן אדם אמיץ!
אני לא מפחדת מכישלון\דחיה\אכזבה אני חושבת שהחרטה זה רגש הרבה יותר קשה משלשותם ביחד.
האמת שגם בבית ספר זה לא ממש הפחד מכשילון ..זה לא שאני מפחדת להכשל , ברור שאני אכשל בדברים אני לא מושלמת (האומנם..?) 
אני יותר מפחדת לגלות ש"אין לי את זה" .
לנסות כמיטב יכולתי ועדיין להכשל.
אשכרה לתת 100 אחוז מעצמי ולא להצליח.
אל תגידו לי שעם קצת מאמץ הכל אפשרי , יש אנשים שפשוט איו להם את זה.
יש שאין להם את היכולת להבין מתמטיקה (או כל מקצוע אחר בעיקרון). אין מה לעשות זה פשוט לא נקלט אצלם.
יש שאין להם את זה עם המין השני . אין מה לעשות יש כאלה שלא הולך להם.
יש שאין להם את זה בבישול . אין מה לעשות נועדתם לאכול קורנפלקס כל החיים .
אני לא יודעת במה אין לי עדיין , אבל אני פוחדת לגלות.

אני זוכרת שפעם זה קרה ..שהיה לי מבחן סוף טרימסטר בביולוגיה . נתתי את כל כולי , למדתי כל מה שאפשר רק ללמוד .הגעתי למבחן במצב רוח קרבי ! שעתיים שאני כותבת וחושבת וקוראת שוב !ובסוף קיבלתי 6 (זה היה על 20 )
זה שבר אותי ! 
יכול להיות שאתם חושבים שאני נותנת יותר מדיי חשיבות לציונים אבל אני הילדה של הבית. לא האבא לא האמא. אני לא צריכה לפרנס את הבית , אין לי ילדים להאכיל, כל מה שאני צריכה זה להביא ציונים טובים כדי לשמח את ההורים שלי שעושים הכל בשבילי .
הרגשתי ממש חסרת תועלת 
ואז הסתכלתי לאחור , ניסיתי לראות איפה טעיתי והבנתי משהו דיי חשוב שלקח לי מלא זמן להבין :
לא להקשיב במשך טרימסטר שלם למורה , לישון בשיעור ולשחק בפלא ואז לחרוש יומיים לפני המבחן זה לא לתת את המקסימום ! זה לא לתת את החצי אפילו ! 
(גם לעדכן את הבלוג במקום ללמוד למבחן לפיזיקה מחר זה לא לתת את המקסימום..אבל בלוג זה בלוג! )

בכל אופן ,בניגוד לכל מה שאמרתי למעלה , וזה בטח יראה כאילו אני סוטרת את דבריי , ואני כן אבל בתכלס לכל מטבע יש שני צדדים , ואני רוצה להציג גם את הצד החיובי :

אני חושבת שהקטע של "לתת 100 אחוז מעצמך " זה שקר. 
כי כל אחד מציב לעצמו גבולות, שבקלות הוא יכול לעבור .
להגיד "אני לא יכול יותר מזה" זאת לא עובדה , זאת הנחה שאתה מניח כשאין לך כוח יותר.
ואם נתת 100 אחוז ולא הצלחת ,תסתכל לאחור ותראה איך להפוך את ה100 ל200 
כי העולם הזה מלא במכשולים
וכמו כל מכשול , יכול להיות שתצליח ויכול להיות שלא , מי יודע?
אבל אתה לא יכול להרשות לעצמך לא לנסות .
ואני חושבת שלוותר מההתחלה ולהגיד "גדול עליי" ולהכשל , זה הרבה יותר גרוע מלהשקיע את עצמך ולהכשל (לא?)
היתרון הוא שלפחות ניסיתי , ולמרות שזה מאכזב אין מה לעשות 
זה לא :"אין לך את זה .אין מה לעשות"
זה :"אין לך את זה , אבל אין מה לעשות ,חייבים לנסות "

טיפה על היסטוריית הבלהבלה.

מה הוא בלהבלה בעצם ?
היה לי פעם מבחן בגאוגרפיה (בכיתה ט') ששכחתי ללמוד אליו (ברצינות שכחתי ..כמו כשאתה כל הזמן אומר לעצמך בסופר "אל תשכח לקנות את חלב אל תשכח לקנות חלב" ואתה חוזר הביתה בלי חלב ככה היה לי בגאוגרפיה מרוב שהמקצוע הזה מיותר בעיניי)

בקיצור היינו צריכים לכתוב חיבור על החוסר שוויון הגאוגרפי (איך בצפון נמצאים העשירים כמו גרמניה , שוויץ וכו' ובדרום כולם עניים כמו אפריקה)

 עכשיו אצלנו אם החיבור לא יותר מ4 דפים המורה לא מתקן 

והיה לי הרבה דפים למלא על נושא ששכחתי ללמוד אליו!!

אז התחלתי לכתוב כל כך הרבה שטויות

כשהמורה החזיר לי את המבחן מתוקן הוא כתב הערה "לא מספיק גאוגרפיה,יותר מדיי בלהבלה" 

ומאז בכל פעם שאני מתחילה לכתוב שטויות אני אומרת לעצמי "יאו כל כך הרבה בלהבלה"