הסופ''ש הזה היה דיי מוזר.
ההורים שלי התגרשו כשהייתי בכיתה ג'..לא סיפור נעים לשמוע אז אני אוותר על הפרטים לפוסט הזה..
מכיתה ג' עד ה' לא ראיתי את אבא שלי.
כשבית המשפט הרשה לי ולאח שלי לפגוש את אבא שלי שוב נורא פחדתי. ממש פחדתי שהוא יכעס שבחרתי ללכת עם אמא שלי..[למרות שהייתי בכיתה ג' ואמרו לי להגיד שאני רוצה ללכת עם אמא שלי אז אמרתי..]
ממש פחדתי שהוא ישנא אותי.דמיינתי אותו עם פרצוף זועף וכעוס.באמת חשבתי שהוא ישנא אותי..אפילו חשבתי שהוא יכה אותי..כן הייתי ממש פחדנית מוגזמת בכיתה ה'..
ואז כשראיתי אותו הוא חייך.אני לא יודעת מה להוסיף כדי להעביר אלייכם את החום שעטף אותי. 
הוא פשוט חייך. והחיוך שלו ממש קרן אהבה.
זה הרגיש נכון.מהר מאוד מצאתי את מקומי במשפחה של אבא שלי הכל היה ממש רגיל..
חוץ מהעובדה שראיתי אותו רק בשישי-שבת..
כל שישי ושבת ישנתי אצלו. ארזתי תיק גדול והלכתי אליו.
ככל שגדלתי מצאתי את זה יותר ויותר מעצבן .
"למה אני צריכה את כל הטירטור הזה"הייתי אומרת כל סופש מהתחלה..
זה היה כמו מקלחת..אתה לא רוצה ללכת  וכשאתה שם אתה לא רוצה לעזוב.
הסופ''ש הזה שבו אני מבלה בבית של אמא שלי לשם שינוי נורא חריג בעיניי.
פשוט..מוזר
שישי שאני לא אורזת תיק גדול ומתלבטת אם אני אצא לבלות עם חברים ואם לשים בגדים יפים או שאולי בעצם אין לי כוח לצאת הפעם ושמה רק פיג'מות..
שישי שאני לא תוהה אם לקחת את הלפטופ או שאני אסתדר בלי ..
שישי שאני לא שמה את שיעורי הבית שלי\ספר לקרוא שאני לא אגע בו ממילא..
שישי שאני לא מחפשת גומיה שאני אוכל גם לעשות בה צמה וגם גולגול תלוי אם יהיו אורחים..
שישי שאני לא שמה ג'ינס וחולצה יפה ליתר ביטחון שתהיה איזה יציאה ספונטנית ..
שישי שאני לוקחת תיק נפרד לנעליים ..סתם שיהיה
שישי שאני שמה את תיק האיפור שלי ליתר ביטחון ..
שישי שאני שמה עשרים תחתונים למרות שאני נשארת שם יומיים כאילו אני מחליפה תחתונים כמו גרביים.........[טיפה מטריד אבל פשוט זרקתי כמה תחתונים שיכלתי להחזיק..זה עדיין מטריד..לא עזרתי לעצמי עם הסוגריים האלה אז ברשותכם אני אסגור אותם ]
שישי שאני לא מדמיינת מה אני אוכל בשבת בבוקר 
שישי שאני לא מתפללת לאלוהים שהבני דודים הקטנים שלי יסתמו לחצי שעה
שישי שאני לא שואלת את אבא שלי מה מכינים הפעם בתפריט משפחת ***** [מאז שסבתא שלי נפטרה ארוחות שישי התקיימו אצל אבא שלי]
שישי שאני לא רצה מהר לחדר אחרי הארוחה ומחכה שדודות שלי יפנו את השולחן ויעשו כלים XD
שישי שאני לא מחפשת סרט ללילה לראות עם אבא שלי 
שבת בלי לקום בבוקר לחביתה של אבא שלי 
שבת בלי שאבא שלי רוצה לראות ספורט ואני רוצה לראות הוט קומדי סנטרל ועדיין בוחרים במה שאני רוצה 
שבת בלי להמשיך את היום על הספה ליד אבא שלי עושים כלום אפילו לא מדברים אבל נהנים 
שבת בלי לשכנע את אבא שלי לשחק איתי דמקה [הוא.תמיד.היה.מנצח]
שבת בלי לשכנע את אבא שלי שדמקה זה לחנונים ולעבור לדומינו [פה אני בלתי מנוצחת]
שבת בלי לבקש שוקולד כפרס על הנצחונות שלי [והם היו רבים...וגם השוקולדים *סמיילי של בטטת על*]
שבת בלי לארוז את כל הבגדים שזרקתי בכל מקום חזרה לתיק
שבת בלי להרגיש אשמה שאני עוזבת את הבית של אבא שלי
שבת בלי לקבל 100 שקל דמיי כיס עד השבת הבאה
שבת בלי לקבל חיבוק ונשיקה עד השישי הבא
שישי בלי אבא שלי
שבת בלי אבא שלי
זה היה פשוט מוזר,הסופ'ש הזה..

סעמק ...למרות שלא רציתי להפוך את זה לבלוג של יתומת אב ממורמרת אבל עבר רק שבוע אז כנראה שפוסטים על הנושא הם בלתי נתנים למניעה..
ישלי המון קונפליקטים עם עצמי בין ה"אני שרוצה לחזור לשגרה" וה"אני שחושבת שאני צריכה לבכות טיפה יותר"
לרוב זאת שרוצה לחזור לשגרה מנצחת..אבל זה מעצבן אותי
אני מרגישה חסרת לב 
כאילו פספסתי איזה חלק בהתאבלות שלי 
כאילו לא אהבתי את אבא שלי מספיק..
אלוהים זה הפוסט השלישי שלי היום.
זהו אני אשתוק.