יש לי אין סוף מחשבות,

על כל מי שאני רואה,

כל מי שעובר לידי,

ישר השכל זורק לחלל מטח עצום של מחשבות,

אפילו לא הגיוניות, סתמיות שכאלה,

לפעמים מרוב שאני מתעצבנת, אני מתעצבנת על זה שאני מתעצבנת

ואז אני יוצאת לגמרי מתוסכלת שכבר יוצא שאני בוכה (כמובן רק לעצמי)

כי נורא קשה לי להראות רגש למרות שאני הכי רגישה שיש,

למעשה, אני ככ זקוקה לרגש חם ואוהב שזה פשוט אוקסימורון..

כבר ככ רוצה להגיע למקום הזה של מעט שלווה נפשית,

קצת פחות מחשבות,

שתהיה לי הידיעה לשלוט ולו בקצת במחשבות,

בזמן שהן עולות, כי מידי פעם יש לי מחשבות ככ לא הגונות

שהן לפעמים עולות ברגעים ככ לא מתאימים שזה לא נעים.

אני יודעת שאני צריכה לבחור להיות שמחה, מאושרת,

אבל זה לא פשוט, בעיקר איפה שאני נמצאת כרגע,

אני לא בכוונה רוצה לדכא מישהו פשוט..

אני מרגישה שאני חייבת להוציא את זה מתוכי או שאשתגע עוד יותר

כבר נכוותי ככ קשה ברגש שקשה לי לסמוך שוב ולהאמין אפילו שאני

רוצה המח לא נותן כי הוא זוכר מה שקרה לו בפעם האחרונה

קבלו קצת הבנה בכך שאני אומר שאני מרגישה

ככ סימפטיה לסרט 'החיים עפ"י גרטה'

למשפטים בעלי המשמעות העצומה מ'טיטאניק'

ולסרט 'בריון ברשת'..

ובנימה זו, לשיר 'BREATH ME'

לילה טוב?!