הרבה סיפורים יפים נכתבו על אהבה, אך אף אחד מהם לא יכול לתאר את התחושה הזאת.

יש יגידו בבטן, יש כאלה שיגידו שהתחושה היא בלב, אבל בשעות האלה של הלילה, אחרי יום אחרון, כשאהבה עוטפת אותך ואין שום מחשבה אחרת בראש- הדבר היחידי שהמח מסוגל לעשות הוא לשלוח פקודה ללב לחייך.

המקרה שלי מציג את הקסם שיש לאהבה, לגרום לך לעשות דברים לא אנושיים כמו לחשוב על האדם הזה שמולך, לפני שאת חושבת על עצמך.

הרי זה מה שעשיתי, הכל היה תלוי בי.

גרמתי לו ללכת בעקבות החלומות שלו וכעט הם מתגשמים והכל בזכותי! או בגללי?

הרצון הזה שיהיה לו טוב, בלי לחשוב על עצמי.

והנה היום, המזוודות על המיטה.

ואם לא אני הוא הרי היה נשאר.

בארץ הזאת, קרוב אלי. יחד איתי.

פתאום כל הגוף מתרסק, הבטן, הלב, הראש כבר לא מסוגל לחשוב.

מדוע שנרצה לוותר על עצמנו? מדוע שנרצה לאהוב?

https://www.youtube.com/watch?v=n390Y7ESZu8

(מישהו יכול להסביר לי איך שמים את השיר ולא את הקישור?)