החלטתי להפוך את הבלוג הזה למשהו אחר.

כבר הרבה זמן חשבתי לעשות בלוג שיהיה קנבס למחשבות והתהיות שלי על החיים.

והדבר הראשון שאני רוצה לכתוב עליו זה הנושא של זהות מינית.

הבוקר שמעתי בטלווזיה דיון על מאי פלג, הטרנס-ג'נדר שהתאבד וכעת יש ויכוח משפטי על קיום הצוואה שלו.

וזה הציף אותי בתהיות על כל הנושא של זהות מינית.

מאוד קשה לי לעכל את הרעיון שאדם מרגיש שהוא נולד במין הלא נכון.

קשה לי לתאר את התחושה של "אישה כלואה בגוף של גבר" או "גבר לכוד בגוף של אישה".

אני יכול להבין אם מישהו נולד עם מאפיינים מאוד חזקים ששייכים למין השני.

הרי אני בעצמי כזה.  נולדתי זכר אבל יש לי מאפיינים מאוד נשיים.

ובכל זאת, אני לא מרגיש שנולדתי למין הלא נכון.

אף פעם לא חשבתי ברצינות על להפוך לאישה.

למען האמת, אני מרגיש שנפלתי בין הכיסאות.

אני לא מספיק גברי בשביל להרגיש "גבר" במובן החברתי.

אבל אני גם לא מרגיש מספיק נשי בשביל להיות אישה.

אז אפשר לומר, שבתור גבר (במובן החברתח) מאוד קשה לי.

ועם זאת, טוב לי בתור זכר, במובן הביולוגי.

אני מרגיש בסדר גמור עם הזין שלי ואני נהנה לספק את תשוקותיי בתור זכר.

דווקא בגלל שאני בעצמי חריג מינית, חשבתי שאוכל להבין טרנסג'נדרים.

אבל אני לא.

מעבר לזה, קשה לי לקבל אותם.

לא מזמן נפגשתי עם טרנסג'נדר והרגשתי מאוד לא בנוח.

הרגשתי שאני עם גבר שמתחפש לאישה.

לא משנה כמה הוא יגיד שהוא אישה, בתפיסה שלי זה גבר.

כמובן, כיבדתי את רצונו/ה והדיברתי אליה בגוף אישה.

אבל בראש שלי זה גבר.

הדיכוטומיה בין זכר ונקבה היא פשוט נחרצת מדי  בראש שלי.

זה בסיסי בתפיסה שלי.  הרעיון של גבר שהופך לאישה ולהפך, מוזר לי

כמו הרעיון שאדם יעשה ניתוח כדי להפוך לקוף או פינגווין.

אולי יהיו לו יותר שיערות או מקור במקום פה, אבל בראש שלי זה בן אדם ששם תחפושת כירורגית.

חשוב לי לומר, שאין לי בעיה מוסרית או אינטלקטואלית עם טרנסג'נדרים.

אבל רגשית קשה לי לקבל אותם כשאני פוגש אותם במציאות.

ובהנחה שההרגשה שלי משותפת להרבה אנשים, אני יכול לראות חלקית עד כמה החיים שלהם קשים.

הם דחויים חברתית מכל כך הרבה כיוונים שזה נורא.

זה לא משנה כמה אנשים ידברו בצורה נאורה לגבי טרנסג'נדרים.

מה שחשוב פה זה ההרגשה והקבלה.

אני תוהה אם מתישהו אשתנה בקטע הזה.

כי הייתי רוצה להיות מסוגל לקבל אותם כמו שהם.