איך
איך עושים הכל?
איך מוצאים מקום?
איך אוכלים את העולם
בידיים חשופות,
בלי לעצור להקיא ואת
עצמך להכות
במחשבה שטעית כשחשבת
שתהיה מסוגל
לערבב את הכל באותו
עולם מעוגל
אתה לא מסוגל וכנראה שגם
אף פעם לא תוכל
לא תוכל לשלב את חייך
יחדיו
הכל יתבלגן וינבול
במצב שבו הותרת את חייך
ממש לא מזמן
כחשבת שאתה הגדול
מכולם, מלך העולם
הזמן מזמן עבר ואתה
נשארת
באיזה מין בועה שעצמך
יצרת
אצלך הזמן קפא אבל
לשאר הוא לא
אל תהיה מופתע כשתגיע
למסלולו
ותגלה שכל מה שהיה
טוב הפך לרע
שכל מה שכואב לך כואב
אפילו פי שלושה
אפילו בחרוזים נכשלת
ולא הבנת איך
גם ברגעים הכי טובים
אתה לא מצליח לחייך
להגיד היי, זה דווקא
די סביר
כל מה שיש לך לומר זה
ששום דבר לא מאיר לך פנים
זה כישלון, זה
דיכאון? אף אחד עוד לא מבין
איך יכול להיות שיפה
כמוך לא מצליח
שמוצלח כמוך לא מסתדר
בלי קפאין?
איך יכול להיות, הרי
הנה, הנה, תראו בתמונות
כאן הוא בגן חובה
וכאן הוא חניכים מדריך
וכאן, אוי זה סיפור
טוב, כאן נסענו כולנו לציריך
כאן הוא עם המפקד
במסע וכאן,
כאן, אמא קצת פספסה
אבל
עוד קצת פוקוס והייתם
רואים,
איך הוא סיים
בהצטיינות את לימודי התיכון
איך הוא רץ רק בגיל
16 מרתון
איך הוא עשה קורס
במד''א ואפילו התנדב
איך כל דבר שהוא עושה
מחמם לנו את הלב
כל דבר, כל דבר שבו
הוא רק ייגע
כל דבר שהוא ייבחר
וקיים בעולם
אתם יכולים להיות
בטוחים שהוא יבצע זאת מושלם
אבל יש סיבה שלא
רואים
שהתמונה מטושטשת
תאמינו או לא אבל בחור
מוצלח כמוך כמעט קפץ מהמרפסת
נאמר שהעולם גדול ויש
לאכול את כולו
ומה אם אכלתי חצי אבל
התפוצצתי
ולא אספיק עוד לאכול?
מה אם אפילו לא טעמתי ממה שאני הכי אוהב?
ומי שם את הגבול בין
חזירות לתיאבון בריא? ומי יגיד לי היי, המטוס עוד דקה ממריא
כשאפספס הזדמנויות
וטעויות אבצע?
כמעט כמו שעשיתי לפני
20,30 שנה?
מי יושיט לי יד, מי
יהיה שם בשבילי?
מי, תענו לי, מי חוץ
מעצמי?
ואיך, איך אדע שלחידה
הזו יש תשובה?
איך אוכל לחיות בשקט
נפשי כשאיני יודע על מי לסמוך
על מי להטיל אחריות,
את מי לאהוב?
עם מי אוכל לסעוד את
הארוחה המגעילה הזו?
שים לי קצת רוטב על
החיים, אולי יוסיף קצת טעם
לא משנה כמה אנסה,
תמיד איזכר איך פעם טעיתי
ונפלתי וקיבלתי הרבה
מכות אבל בעיקר מעצמי
כי אני לא יודע לחכות
ואני לא יודע לוותר
ואני בעיקר לא יודע
איך
איך אוכלים את העולם
הזה
ונשארים רעבים לעוד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
