כשאני לבד אני מדמיינת מוזיקאים מומחים מנגנים לי. הם מנגנים אבל הם לא נשמעים, כי הם כאן רק כדי ללוות אותי. המבוגר ביותר בפסנתר, הליצן בגיטרת חצי נפח יפייפיה, הגוויה בכלי הקשה ואני שרה. אני שרה, והם אוהבים את זה. ובסוף כל קטע הם מוחאים לי כפיים ומתחננים לעוד.
כשהדלת סגורה אני חוזרת לגיל 7 ונזכרת איך ברחתי משיעורי ריקוד כי אחת המכשפות שהיו בגילי לא הפסיקה להציק לי בגלל המשקל שלי. כשהדלת סגורה אני רוקדת עד שאני צריכה להתיישב ולהסדיר נשימה. מכשפות תמיד מתנכלות לנסיכות
כשהמטבח פנוי אני מרשה לעצמי יותר. כשאמא עוברת היא מגניבה אליי מבטים נוקשים וכואבים. אני יודעת שזה לא בכוונה, ייתכן אפילו שאני מדמיינת, אבל כל מבט של אמא הוא כמו בולדוזר שמרים את שאריות הביטחון העצמי שלי ומעיף רחוק מהעין. אמא תמיד הייתה רחוקה מהלב
שאני צריכה כסף או שאני לא יכולה יותר לחיות בחסרון, אני מתחילה לדבר עם אבא. החל בשלום שלום מה שלומך ועד ליש לך חמישים שקל? ומאה? ואלף? תודה מתגנבת בשקט, כמעט ולא שומעים. כמו שועל ערמומי. כמוני.
מידי חודש זה קורה. בין המחזור שלי ל''סיכום עולמי'' של ערוץ 2. מידי חודש אני קמה באחד הבקרים ונזכרת בדיעבד בסיוט שחנק אותי בלילה. לא קרה שום דבר נוראי במיוחד, לא מפלצות ולא שדים, לא דם שנשפך ולא רוצח סדרתי שיוצא מהמיטה שלי. אני חולמת על גוויות שמנגנות בכלי הקשה ולפתע בחלום הן החברות הכי טובות שלי. אני חולמת על המכשפה ההיא שהשאירה אותי מדממת את גאוותי על רצפת הסטודיו למחול. אני חולמת שאמא ואבא ואחותי מתים. אח שלי נשאר, אנחנו מנסים לחזור לקשר, כי אנחנו היחידים שנשארו. חלומות כאלה מבעיתים אותי, מחזירים אותי למציאות החולנית שאני חיה בה. חיים נורמטיבים הם חיים עם צלחת שבורה על הרצפה. וכמו כל בני האדם הנורמטיבים, תשתדלו להתרחק מהרסיסים כדי שלא יקרה שום דבר. גם החיים שלי יכולים להיות מוצגים במטאפורה הזו, רק שאצלי הצלחת הזו היא אלפי צלחות מרוסקות לרסיסים ושברים חדים כמוות ואני הפיל שמתגלגל בחדר. אני הפיל שמתגלגל בחדר. אני הפיל. אני פיל. אני אפילו לא שמנה
לפני כמה ימים חברה שלי הראתה לי צילומים שלי שהיא צילמה ושמרה ללא ידיעתי. צילומים מלפני שנה. אני גבוהה ורזה. עצמות הלחיים שלי מודגשות. אני אפילו די יפה. אז איך זה שאני פיל? גם צילומים מתקופת המכשפות הראו לי. גם בבגד גוף ומכנסיים צמודים אני רזה בדיוק כמו כל הבנות בשיעור מחול. והנה עכשיו, אני מסתכלת במראה ואני פיל. פנים שמנות וירכיים עבות וכרס של אישה בהריון. טוב, הגזמתי. כרס של אישה בהריון מתחיל
אז גם בעוד שנה אקבל צילום שלי ואחשוב ''כמה רזה הייתי. למה לא יכלתי לאהוב את עצמי יותר!!!''
כי אני פיל
פילים תמיד ירגישו גדולים ומגושמים
פילים תמיד יתגלגלו בחנות החרסינה
פילים צועקים הכי חזק ומייצרים הכי הרבה רעש
פילים זה הכי קשה לסחוב
באופן כללי, רוב האנשים היו מתחמקים מפילים
מתראים איתם כמה שפחות
אלא אם הם באו לנסות לרכב על פיל, זה הרי חינם
וגם אם עליו ירכבו, יברחו מהר ויסבירו כמה שפחות
אוי זה דבר כל כך לא נעים לחוות
המזל הוא
שיש להם עור של פיל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
