Camden's Minds

אז זהו..לפעמים יצר האימפולסיביות שלי גם מציל אותי....

החלטתי ש fuck  על הכל..את כל האנרגיות שלי אני הולכת למקד עכשיו בשלשה תחומים עקריים.. במשפחה,בעבודה ולמען אחרים..(בעיקר ילדים ונוער )..

וזה כולל להוכיח שהתפקיד החדש שקיבלתי הוא בזכות ולא בחסד..וסוף כל סוף אמשיך בלימודי התואר השני גם אם יקח לי עוד שלוש שנים..ואהיה יותר זמינה למשפחה..ואמצא לי חברה טובה ממש..לא זכר,אלא נקבה..כי עם הזכרים זה נגמר רע רע רע ומלא ייסורים ושנאה עצמית והרגשה איומה..

ולעזזאל עם הרומנטיקה והאינטמיות וכל הבולשיט הזה..לא הכל מושלם..יש כאלה שנועדו להיות אנשי קריירה טובים ולייעץ לאחרים ולא להנות בעצמם-מקובל עלי..באמת!! גם במחיר שאתפשר על מה שיש לי ולא אחפש מילויי חסכים בשדות זרים..כי ביננו , מה שיש לי זה אוצר לעומת מה שיש או אין לאחרים..ולתת את ליבך על מגש של כסף ולחשוף את עצמך לזרים עד כדי חולשה- זאת טיפשות..ועליה משלמים!!

אז למדתי,הפנמתי..ויאללה..קדימה ..נתמסר למה שאני באמת טובה בו וזה להיות למען אחרים ולא למעני,כי כשאני למעני זה אגואיסטי ורע..ורק בוכים מזה בסוף.

ולמעני..למעני אמשיך בסולו רק אני ואנוכי עם המוזיקה,השפות,הקולנוע,הטלוויזיה,הספורט,האומנות והיצירה שלי וכמובן והחלומות...כי לחלום,לפנטז ולחשוב עדיין לא נחשב פשע..כי אם היה,כולנו היינו אסירים,לא רק בנפש,אלא גם בגוף..

אז למרות הכל יצא טוב שנפגשנו יקירי ושחיסלת את זה..לימדת אותי לסמוך רק על עצמי..מאחלת לך הרבה שלמות והצלחה בדרכך גם כן..

שלך,

אני.

דיי,נמאס לי לשפוט את עצמי ובוודאי שאחרים שופטים אותי.

זה מאוד קל כשאתם לא נמצאים במצב הזה ואין לכם שמץ של מושג איך זה ומה עובר עלי...

התא המשפחתי שלי טוב וגם סוג של טוב לי בדרכי שלי...ולא אפרק אותו מהסיבות שלי..אך אין לי אינטימיות,אין לי חיבה ואין לי רומנטיקה...מעולם גם לא הייתה וידעתי לאן אני נכנסת ולמה..וגם עכשיו למרות הניסיונות,הרצון והשיחות- אין מה לתקן..

אז החלטתי להשלים לי את החסכים בדרכי שלי..לא,אין סקס-גם לא דיברתי על זה..אבל כן,אהבה ריגשית שתצמיח אותי ולא תגרום לי לנבול..

אז נמאס לי להרגיש רע עם זה,כי שופטים..אתם לא שם-אתם לא מבינים!! לא הכל כמו בספרים-ולא תמיד אפשר,קל ורצוי לפרק.

אני רוצה חיבוק ומשהו שהוא רק פרטי שלי ולא להרגיש חרא בגלל זה..

עד לא מזמן..היה לי את זה-ועכשיו כבר כלום..

אז זהו..הסוף הגיע..הגיע היום וזה הצליח לגרום לי לעיניים נפוחות ואדומות..

לא היה אכפת לי כבר  מכלום  מלבד לכתוב ולומר בכנות את כל אשר על ליבי...

והתשובה שקיבלתי הייתה- פרידה..חד משמעית ..ללא פתח ללא אולי ללא צוהר..פשוט סוף וזהו.

ואני ממרומי גילי וניסיוני שאוחזת בזוגיות,בית,מקצוע , משפחה ,אנשים שתלויים בי ועוד..הרגשתי אבודה..בפירוש אבודה.

כי לראשונה בחיי איבדתי לתמיד את מה שנפשי חיפשה שנים ומצאה לרגע..חברות אמת.

הכל היה שווה..הכעס,ההסתרה, הכמיהה,ההתעוררות..הייסורים..היה שווה בהחלט..אך נגמר.

נגמר בבום..ענק..למרות ההבטחות,למרות הרגשות ולמרות החיבוקים..נגמר..והדלת הזאת על פי מה שהבנתי,מוסמרה לנצח.

נאטמה.

אל נא תנחמו אותי היות ואני לא רוצה ניחומים..אל נא תאמרו..היה וטוב שהיה..והכל לטובה..או לפחות טוב שהרגשת עדיף מלא להרגיש בכלל..

ואל תכעסו עלי גם שהייתי טיפשה,תמימה וחסרת מוסר-הלקתי את עצמי עד אין קץ..

פשוט אל תאמרו דבר..רק תבטיחו לי שהכאב הזה יפסק..מתישהו יפסק

תיפוף תופים ברקע.....

כן,כן...את פרס המטומטמת הנאיבית מקבלת אנוכי..וזכיתי בו בזכות ולא בחסד :-)

אחרי שבועות של התכתשות עצמית,הצלחתי להשיג את המספר שלו ( כי מחקתי אותו קודם שלא אתפתה לשלוח הודעות -ולא סתם כנראה...) ושלחתי לו הודעה..כי עובר עלי משהו שאני חייבת לדבר איתו עליו..כי הרגשתי שרק הוא יכול להבין,לתמוך ולחבק...

ו..כלום..לא חוזר אלי..יש מצב שבכלל לא קרא את ההודעה ומחק אותה..

אני כזאת מטומטמת ונאיבית שחשבתי שנשאר בו בדל של אכפתיות...אפילו הודעה בסגנון "לא רוצה לדבר איתך ולהיות איתך בקשר יותר-עופי לי מהחיים"..הייתה קלה יותר לעיכול..

אבל ההתעלמות הזאת..זה כואב..מאוד..אין לי מילים אפילו לתאר עד כמה..

בסהכ רציתי לומר לך..שעשיתי משהו לא טוב לעצמי..ואני משלמת עליו עכשיו בבריאות..חזרתי מיעוץ ויש לי בעיה..

חשבתי בשיא התמימות שנתעלה על מה שהיה ותפתח בפני את ליבך..תעניק לי את הקשבתך..אז חשבתי..תמימה וטיפשה..כבר אמרתי :-(