הפכים נמשכים - פרק 13 (אחרון)
-> הגעה לפארק, 9:45-
״זוכרים את החוקים נכון? תידבקו לבן הזוג שלכם ולא להיפרד! חסר לכם!״ קרא טאייאנג אל הילדים שרצו החוצה מן האוטובוס עם חיוכים גדולים, מתפלאים מפיתולי מסלולי רכבות ההרים השונות בפארק.
״מזכיר שוב! לא עולים למרעיד הגולגולת! ~תהנו״.
כל הילדים רצו לכל עבר והשתגעו לגמרי, חוץ מזוג אחד לא מרוצה:
״אני לא עולה איתך לשום מתקן!״ טען דונגהא, עדיין עצבני על אונהיוק. אונהיוק שהחליט שהוא לא נותן לנסיכה כמו דונגהא לדרוך עליו הגיב בפידבק שלילי בחזרה, ״אז בוא נשב פה עד שש וחצי, כל אחד בפאלפון שלו, אני בטוח שזה יהיה מהנה״ הוא טען, מתקדם אל המזרקה שבה היו צריכים להיפגש כולם בשעת הסיום.
דונגהא ישירות התחרט וניסה להגיב בצורה לא מסגירה. ״בכל מקרה, אני לא עולה איתך לשום מתקן שכולל בובות, לבבות, או רוחות״ הוא אמר, ביטחונו העצמי יורד מעט.
אונהיוק קימט את מצחו, ״בובות ולבבות בסדר, אבל למה רוחות?״ הוא שאל בהיסוס רב.
״זה...מפחיד אותי״ ענה דונגהא, מנסה להשאר רציני.
״אווו~ הנסיכה מפחדת? אני אגן עליך נסיכה!״ אונהיוק לקח נשימה והמשיך לדבר בטון רציני יותר, ״שיהיה ברור, מרעיד הגולגולת שלנו!״ הוא אמר בשקט.
״אבל-״ דונגהא ניסה להגיב אך אונהיוק השתיק אותו בעזרת כך שהניח אחת מהאצבעות הארוכות שלו על פיו של דונגהא, גורם לו להצטמרר ולגוון ורדרד להציף את לחיו.
״הנסיכה מסמיקה אה?״ אונהיוק הקניט. משהו מוזר קרה כי אונהיוק חזר להקניט שוב אחרי תקופה של הרבה זמן שהשניים היו בשאלות לגבי מערכת היחסים שלהם. האם אונהיוק החליט סופית שאין בניהם סיכוי? טוב זה היה ברור, הרי אלה אונהיוק ודונגהא! איך בדיוק יהיה סיכוי?
״קדימה, לפני שיהיה תור!״ קרא אונהיוק, מושך את דונגהא המפוחד אחריו.
-
״אז...לאן הולכים?״ שאל באם באם את מארק כששניהם עמדו בכניסה לפארק, בוחנים את המתקנים השונים.
״בוא נלך לפיראטים!״ החליט מארק, מושך את באם באם אחריו. -פיראטים?- חשב לעצמו באם באם.
-
״אוווו נו מארקי יש תור ענק!!!״ קרא באם באם ביאוש כשעל פני לוח ההמתנה היתה כתובה לפחות שעה של המתנה.
״אז לאן אתה רוצה ללכת?״ אמר מארק, גם הוא קצת מיואש.
באם באם חשב לעצמו רגע, ואז הצביע על המתקן הגדול ביותר בפארק.
״בוא נלך לגלגל הענק, רואים את כל הפארק משם ויש רק חמש דקות המתנה!״ קרא באם באם, קורא מן השלט המרוחק.
מארק חשב לעצמו שניה, ״גלגל ענק? אמ...אוקי״ הוא הסכים והשניים התקדמו אל הגלגל שהיה קשה לפספוס.
-
״רוחות?״ שאל ג׳י דרגון עם מבט ערמומי על פניו. ״ניחשת טוב בייבי״ ענה טופ, מתריס בחזרה.
״אם אתה מפחד תנשק אותי והכל יעבור״ הוסיף טופ, בלשון המעטה- עף על עצמו.
״או תאמין לי שאתה לא באמת הולך לזכור מה יהיה בתוך המתקן כי אנחנו כל כך מתמזמזים למוות!״ קרא ג׳י דרגון בחזרה, גורם לליבו של טופ לפעום קצת מהר יותר.
״כבר אמרתי שאני אוהב אותך?״ - ״יותר מידיי פעמים״.
-
״סהון סהון סהון סהון! בוא נלך לבובות! אני רוצה ללכת לסירה של הבובות! ואז ואז ואז נלך למלאכיות!!״
קרא לוהאן בשמחה, המום לגמרי מהפארק ומתרגש קצת יותר מידיי.
סהון לקח נשימה עמוקה והביט בלוהאן המאושר. ״אתה בטוח שאתה גבר?״ הוא שאל בהומור, ולוהאן רק שלח אליו מבט עצבני. סהון הבין את הרמז ושתק.
-
~הוא היה חייב לשים אותי עם סונגרי~ חשב לעצמו טאייאנג כשהאוירה בינו לבין סונגרי הייתה קצת אפלה ולא ברורה.
״טוב לאן הולכים סונגרי?״ קרא טאייאנג, מאפס את מוחו.
״לאן שתרצה״ ענה סונגרי בעצב. הוא שמח ששיבצו אותו עם טאייאנג אך ידע שטאייאנג לא מרוצה בכלל מבחירתו של מינהו.
טאייאנג הבין שסונגרי הבחין בכך שהיה מעדיף שיבוץ אחר לכן לקח את המושכות- ״בוא נלך למצפה! יש שם נוף יפה ואפשר לראות כוכבים מהטלסקופ.״ אמר טאייאנג, מושך את סונגרי אחרי מבלי לשמוע תגובה.
-
״לאן הולכים?״ קרא סונגמין מתרגש מעט, תיק סגסגל על גבו וכובע לבן על ראשו.
״לבית של דורה!״ קרא קיוהיון מצחקק. ״נו קיו!!!״ צעק עליו סונגמין בחזרה, לא משועשע כל כך.
״בסדר בסדר...לאן שתרצה״ ענה קיוהיון, מוציא קצת כסף מהכיס- ״בוא נקנה צמר גפן...״ הוא הוסיף והחזיק לסונגמין את ידו, גורם לליבו הקטן להחסיר פעימה. סונגמין הריע והלך עם קיוהיון לדוכן...
-
סונגמין אכל מצמר הגפן הורוד שלו בזמן שבחן בעניו את המתקנים השונים.
״הי קיו...רוצה ללכת לסרט ב 7D ?״ הוא שאל בציפיה. קיוהיון רק הנהן, פיו מלא בצמר גפן, והשניים התקדמו יחד אל המתקן.
-
״לאן נלך טאמין?״ אמר מינהו, מנסה לתקשר עם טאמין שהיה קצת פגוע מהיערותיו האחרונות של מינהו אליו.
״לאן שבא לך״ ענה טאמין ללא עניין, תקוע במסך הפאלפון שלו.
מינהו שחרר האנחה קטנה והוביל את טאמין למתקן שבחר, מתקן בשם - ׳עיר האהבה׳.
מה מינהו מתכנן? משהו חשוד כאן.
-
״להדק חגורות. לא להוציא ידיים / רגליים / שיניים / טבור ועוד... מן הרכבת, וכמובן- להחזיק חזק!״ נשמעה ההקלטה במושב של אונהיוק ודונגהא. אונהיוק מתרגש אך דונגהא פוחד פחד מוות.
המסלול של הרכבת הוא שני לופים, כניסה למערה חשוכה, יציאה מימנה וירידה מפחידה ביותר.
דונגהא פחד כל כך! הוא הרגיש צורך עז להחזיק לאונהיוק את היד אך ללא ספק לא עשה זאת!
-
באם באם ומארק עלו יחד לקרון שלהם בגלגל הענק.
שניהם התיישבו אחד לייד השני וחיכו שהקרון יעלה מעלה.
שתיקה סררה בקרון, השניים חיכו בשקט ולא פצחו פיהם...
-
״אנחנו יוצאים לדרךךךך״ קראה גולגולת גדולה לפני יציאתה של הרכבת, והינה ג׳י דרגון וטופ מתרגשים לגמרי יושבים זה לצד זה במלכודת השדים הזאת.
איך זה שאין בהם אפילו טיפה של פחד?
-
סהון ולוהאן ישבו בספינה הקטנה והפרטית שלהם כשהטיול יצא לדרך.
שירים שמחים מתנגנים ברקע ובובות רובוטיות רוקדות לצלילי השירים. לוהאן הביט בכל בפה פעור, גורם לסהון לצחקק.
-
סונגרי וטאייאנג הגיעו למצפה, בו הם נכנסו לאולם גדול והתיישבו במקומותיהם- חיכו שמופע הכוכבים יתחיל.
סונגרי הרגיש בכלל לא בנוח עם טאייאנג אבל הוא כל כך אהב אותו! הוא פשוט הרגיש שהטיול הזה הולך רק להרחיק בניהם וזה העציב אותו כל כך.
-
סונגמין וקיוהיון כבר ישבו במקומותיהם. משקפי תלת מימד לעניהם והם מהדקים חגורותיהם.
״מוכנים לטיסה בעולם הגדול?״ קרא קול אלקטרוני באולם. סונגמין וקיוהיון לא יכלו לראות אף אחד בגלל המושבים המופרדים, לכן רק הסתכלו אחד על השני וחייכו בזמן שהקהל באולם הריע.
-
טאמין הביט סביב, לא מבין למה מינהו בחר לקחת אותו למתקן עם לבבות ושירי אהבה בספינות פרטיות...
זה ממש לא היה הסגנון של מינהו. טאמין כבר הבין לאן מינהו הולך, אבל הוא אמר לו שהוא ויתר! אפילו שהשנה כבר כמעט נגמרה, טאמין ניסה לשכנע את עצמו שהוא לא חפץ במינהו יותר! רק בכדי שמינהו לא יסכן את הקריירה שלו ואת מאמציו הרבים בשבילו. זה העציב אותו כמובן, לדעת שאין ביכולתו לצאת עם מינהו... אך הוא היה חייב להשלים עם ההחלטה שלו עד הסוף! עם כמה שזה היה קשה.
-
כל הזוגות היו באמצע המתקנים השונים כשמשהו מאוד מוזר קרה.
בשניה אחת כל המתקנים בפארק נעצרו, כל החשמל בפארק נכבה, הכל השתתק...
זה היה מפתיע מאוד, מנהלי הפארק הגדולים ביותר לא הבינו את התקלה, איך זה יכול להיות?!
-
דונגהא צעק את גרונו בעוד אונהיוק נהנה מכל רגע כשבום! הרכבת נעצרה והכל נהיה חשוך.
טוב הכל נהיה חשוך כי גם כל החשמל נכבה, אבל במקרה של דונגהא ואונהיוק הם היו בתוך המנהרה החשוכה של רכבת ההרים באותו רגע. דונגהא רק התפלל לאלוהי הרכבות והודה לו שלא תקע את הרכבת כשהיו הפוכים.
כמה שניות של שקט עברו עד שהקהל ברכבת הבין שמדובר בתקלה והתחיל לדבר בקולי קולות.
אונהיוק ודונגהא שבקושי יכלו לראות משהו נשארו בשקט.
דונגהא ממש פחד מהרכבת, מאוד מאוד פחד מהמסלול המפותל שלה והכי פחד מהחושך.
הוא התחיל לרעוד בכל גופו אחרי כמה דקות שהרכבת עדיין תקועה במקומה! אונהיוק יכל להרגיש את האנרגיה השלילית שבוקעת מדונגהא והחליט שהוא חייב לנקוט עמדה! הוא החליק את ידו מתחת לזו של דונגהא ואחז בה חזק, גורם לדונגהא לגנוח גניחה קטנה בבהלה כשלא הבין מה נגע בו.
״תרגע! זה אני״ אמר אונהיוק בלחש, גורם לדונגהא להצטמרר למגעו.
דונגהא הרגיש לרגע שהוא מתחיל להשבר מבחינת הקשר שלו עם אונהיוק ופשוט חפן את פניו קרוב לחזהו של אונהיוק. אונהיוק חיבק את דונגהא אליו וניסה להרגיע אותו כשהיה בטוח שדונגהא פועל מתוך פחד.
דונגהא התקרבל אל חום גופו של אונהיוק, נזכר לפתע בפעמים הרבות שעשה זאת. ריח בשמו של אונהיוק משפיע עליו כל כך והוא רק ניסה להתקרב יותר. למה הוא נשבר כל כך מהר?! הוא הרי כעס עליו לפני מספר דקות!
״דונגהא?״ קרא אונהיוק בשקט והרים את פניו של דונגהא בכדי להצמיד אליו את שפתיו.
מה שאונהיוק לא יכל לראות זה שדונגהא פקח את עניו בפליאה, גופו משותק והוא מופתע לגמרי מהפעולה הפתאומית של אונהיוק. הנשיקה גרמה לדונגהא לחשוב שוב על הקשר שלו עם אונהיוק והוא החזיר נשיקה, גורם לאונהיוק להסמיק בפעם הראשונה בחיו.
אונהיוק סוף סוף שחרר את הנשיקה, ״תצא איתי?״ הוא מלמל, מחכה בציפיה לתגובתו של דונגהא...
דונגהא לא הספיק להחזיר תשובה כי החשמל כבר חזר והרכבת המשיכה את מסלולה.
מה שבטוח זה שדונגהא חיבק חזק חזק את אונהיוק למשך כל שאר המסלול.
-
באם באם ומארק ישבו בקרון שלהם, מציצים החוצה אל הנוף כשהיו בדיוק בראשו של גלגל הענק. הקרון הכי גבוה!
באם באם הסתכל על מארק, מחכה שיעשה צעד אך מארק לא זז.
באם באם קצת התאכזב כשבדיוק בום גדול נשמע! וכל האורות הבוהקים בפארק נכבו, משאירים את השניים באוירה...רומנטית.
השניים הביטו אחד על השני והתיישבו ללא מילה, מחכים שהגלגל יחזור לעבוד.
״מארקי״ מלמל באם באם אחרי כמה דקות.
״מ?״ שאל מארק קצת בחוסר עניין, עסוק בלבהות בפארק הגדול מן חלון הקרון.
״אתה עוד אוהב אותי?״ ענה באם באם, קצת עצוב מיחסו של מארק אליו בשעות האחרונות.
״ברור באמי! למה אתה בכלל שואל?!״ קרא מארק, מתנתק מן הנוף ורץ לחבק את באם באם.
״אז למה אתה כבר לא עושה...דברים...רומנטים?״ שאל באם באם ברצינות.
מארק חשב רגע על התשובה ואז ענה, ״אתה רוצה? כי פשוט שמתי לב שזה קצת מלחיץ אותך...״ הוא אמר, מתקרב אל באם באם עם פניו.
״אני אוהב את זה מארקי, אז מה אם זה מלחיץ אותי!״ אמר באם באם בשנית, גורם למארק להסמיק קצת.
מארק עדיין לא זז ובאם באם התחיל להתעצבן, ״נו אתה מוכן לצרפת אותי כבר?!״ הוא קרא, מושך את מארק אליו ועולה עליו עם גופו, מנשק אותו עד שלשניים לא היה אויר, אך עדיין המשיך!
הם היו כל כך עסוקים בנשיקות שלא שמו לב שהגלגל כבר חזר לעבוד...
-
ג׳י דרגון וטופ היו בעיצומו של פחד גדול כשהרכבת נתקעה בדיוק בחלק שבו זומבי צריך ליפול לך על הראש.
ג׳י דרגון צעק בפחד והתכופף אל הרצפה, מושך את טופ אחריו והשניים שכבו על הרצפה הצרה מאוד של הקרון הקטן יחד, מביטים בזומבי מפלסטיק שהיה מאוד קרוב אליהם.
״אמאאא! טופ תעשה משהו!״ קרא ג׳י דרגון בפחד וטופ ידע בדיוק מה לעשות, הוא חפן את פניו של ג׳י דרגון ונישק אותו בעוצמה, גורם ללשונו לשחק בפיו כשג׳י דרגון רק התענג יותר ויותר.
אחרי לפחות עשר דקות שהשניים ככה הם התיישרו חזרה למושבים שלהם והופתעו לגלות שזהו כבר הסיבוב השלישי של הרכבת שהם עושים בלי לשים לב.
-
רעש גדול נשמע מהדהד מהספינות האחרות מלפניהם כשכל הספינות במתקן נתקעו.
הבובות כבר לא זזות, אין יותר שירים ברקע, והכל חשוך.
״אומייגאד סהון!״ קרא לוהאן בפחד, מחבק את חברו בעוצמה.
״תרגע בייבי, אני פה״ ענה סהון, מחבק חזרה את חברו הפחדן.
לוהאן הרגיש כל כך בטוח בסביבתו של סהון! הוא שילב עם ידו אצבעות ועלה עליו, מתיישב עליו במקום על מושב הספינה.
״מה אתה עושה?״ קרא סהון משועשע. ״מחכה שתנשק אותי״ ענה לוהאן בביטחון.
״או אתה לא צריך לחכות בייב״ הוסיף סהון לפני שריסק את לשונותיהם יחד.
לוהאן סוף סוף קיבל את הנשיקה המיוחדת שחיכה לה! פשוט ככה, במתקן בובות בפארק רנדומלי בהתחוללותה של הפסקת חשמל בכל הפארק.
השניים התנשקו ברוך, וסהון לא יכל לבקש דבר יותר טוב מזה. פשוט הוא ולוהאן, בשקט! מתנשקים...
-
סונגרי וטאייאנג נהנו ממופע הכוכבים כשכל האורות והמסכים נכבו לפתע.
״מ-מה מה קרה?״ קרא סונגרי בשקט, מנסה להסתיר את העובדה שהוא פוחד מהחושך, אך ללא הצלחה.
״אל תגיד לי שאתה מפחד מהחושך?״ אמר טאייאנג, חכם מידיי בשביל שסונגרי יעבוד עליו.
טאייאנג הבין שהתשובה חיובית והוא פיסק את ידיו, קורא לסונגרי לחיבוק חם ומנחם.
סונגרי היסס בהתחלה אך קפץ על ההזדמנות להרגיש את עורו של טאייאנג על שלו.
טאייאנג חיבק את סונגרי כשלפתע הרגיש משהו רטוב אל כתפו. ״מה אתה פוחד עד כדי כך?!״ אמר טאייאנג בפליאה כשמצא את סונגרי בוכה.
״ל-לא ז-זה לא זה״ אמר סונגרי מתוך בכי. ״אז מה קרה?! ספר לי זה בסדר!״ אמר טאייאנג, גורם לסונגרי להשבר ולמאר את האמת.
״המאמן! א-אני פוחד לאבד-ד אותך!״ הוא מלמל, עדיין בוכה.
טאייאנג הרגיש את ליבו נשבר והוא משך את הילד לעוד חיבוק חם, לרגע מוותר למוחו ונותן לליבו לשלוט בו.
״סונגרי, יש לך מזל שאתה מסיים בית ספר״ אמר טאייאנג לפני שגרם לליבו של סונגרי כמעט חהיעצר כשנישק אותו בפתאומיות. סונגרי.......מתנשק!!! עם המאמן!!!!!!! עם טאייאנג! החלום שלו!!! מי שהוא חיכה לו במשך כל כך הרבה זמן! חלומו התגשם! סוף סוף!
סונגרי התחיל לבכות תוך כדי הנשיקה וטאייאנג הבין שהבכי הוא כבר לא מעצב.
מחבק את סונגרי, טאייאנג שחרר את הנשיקה וניגב את דמעותיו החמות.
סונגרי כל כך אהב את טאייאנג! אהבה אמיתית!
״המאמן?״ שאל סונגרי פתאום. טאייאנג הנהן וחיכה שידבר- ״אני מנשק טוב?״ שאל סונגרי עם דמעות בעניים. טאייאנג רק צחקק והנהן, מנשק בשנית את סונגרי החמוד ונעלם יחד איתו על תוך הנשיקה.
לאחר כמה דקות המצפה כבר חזר לתפקד אך השניים היו עוד אבודים בנשיקה המתוקה שחלקו.
-
סונגמין וקיוהיון היו בשיא ההתרגשות של הסרט כשלפתע המסך נכבה וכל החדר נהיה חשוך.
קיוהיון - שידע טוב מאוד שהפסקת החשמל הולכת להגיע - קפץ על ההזדמנות ונישק את סונגמין!
סונגמין עדיין לא הבין מה קרה, אך ברור שהוא השיב לנשיקה ונפל על רצפת האולם יחד עם קיוהיון שכבר התחיל בכלל להפשיט את סונגמין...שובב.
המסך נדלק שוב אחרי מספר דקות וסונגמין השיב את חולצתו וניסה להרגיע את הזקפה הענקית שלו כשקיוהיון היה מרוצה לגמרי מהפינוק ההוא על הרצפה.
ש...לא קרא שום דבר! ;)
-
מינהו לא ידע איך לפנות אל טאמין במשך כל שהייתם במתקן.
ברגע שהייתה הפסקת חשמל מינהו פשוט הודה לאלוהים על כך שקרתה התקלה! כאילו שמישהו גרם לכך!
זהו זה! הוא קופץ על ההזדמנות!!!!
״טאמין?״ הוא שאל ברגש, גורם לטאמין סוף סוף להחזיר את מכשירו הסלולרי לכיס ולהביט אל תוך עניו.
״אתה בטוח שאתה מוותר עלי?״ הוא המשיך, גורם לטאמין להסמיק, לחשוב כמה שניות, ולהנהן בעצב.
מינהו ידע שטאמין עושה זאת בשבילו, ושאינו באמת מתכוון לכך לכן...
״טאמין, אתה מרשה לי לנשק אותך?״ הוא שאל. טאמין בכלל לא ידע למה הוא הסכים כי הוא פשוט הנהן ונישק את מינהו בעוצמה, מצמיד כמה שיותר חזק את שפותיהם יחד!
מינהו כאילו קיבל זאת כאישור לתכניתו-
״טאמין, אתה יכול לסרב לי שוב! באמת שאתה יכול! חיים ארוכים לפניך ויכול להיות שעוד לא פגשת את אהבת חייך! אז לך ותבלה! אבל רק רציתי לשאול שאלה אחת קטנה לפני שאתה קובע!״ טאמין כבר ידע שהוא הולך לסרב אך פניו השתתקו ברגע שהביט במעשיו של מינהו.
מינהו הוציא קופסא אדומה בצורת לב מהכיס ופתח אותה בעודו קורע ברך על רצפת המתקן הצרה, חושף טבעת זהב מדהימה! ״התינשא לי?״ הוא שאל עם חיוך קטן, מבטו מודאג מהתשובה של טאמין.
טאמין שהיה לגמרי משוכנע שתגובתו תהיה שלילית, התחיל לבכות בכי תמרורים והנהן, מחבק את מינהו בכל כוחו כשדבר שחלם עליו כל לילה ושהיה בטוח שלא יקרה! באמת קרה!
מינהו בכה גם הוא, מוציא את הטבעת ומשחיל אותה על אצבעו הדקה של טאמין.
״אני אוהב אותך״ הוא מלמל, מחבק את טאמין בכל כוחו ומוחא דמעותיו בעדינות.
״מינהו אני...״ טאמין ניסה להשיב... ״ג-גם אני״ הוא מלמל בבכי, עדיין אוחז במינהו.
השניים מאורסים רשמית וכל מה שנשאר הוא חתונה!
-
אז הפאנפיק שלנו הגיע לסיומו.
זה ברור שסוף טוב הכל טוב, אבל אני חייב להגיד שוב:
דונגהא. ההגדרה הכי טובה לדונגהא היא: חנון על.
הילד הזה הוא הילד הכי חנון שתוכלו לתאר לעצמכם אי פעם.
אונהיוק. ההגדרה הכי טובה לאונהיוק היא: בריון מדרגה ראשונה.
אונהיוק היה מבלה את שעות הפנאי שלו במשחקי מחשב, וכמובן צפייה בפורנו. בית ספר? מה זה?
לסיכום: דונגהא ואונהיוק- שום מגנט שבעולם לא יחבר אותם. בעצם...זה ידוע ש...הפכים נמשכים...
-אפילוג-> כעבור שנה:
פעמונים נשמעו ברקע אחד אחרי השני והזוג הטרי צעד על השטיח הלבן בגאווה.
״ואוו הם באמת התחתנו! ידעתי שזה יקרה בסוף!״ קרא דונגהא, מחובק אל אונהיוק באחד הכסאות בקהל.
״אנחנו הבאים בטור בייבי, שים לב שאתה תופס את הזר!״ התריס אונהיוק, מנשק את דונגהא ברוך.
- מינהו וטאמין נראו אחד לייד השני מתחת לחופה גדולה, שניהם מחוייכים ובוכים כמה דמעות פה ושם.
״אני מקודש בטבעת זו...״ התחיל טאמין את אחד הנאומים שנהוגים לנאום בחתונה...
״מיני מאוס, תביא לי איזה סוג׳ו או משהו...״ קרא קיוהיון אל סונגמין כשהשניים עמדו די מרוחק לחופה.
״זהו? התחתננו אז אין לך ידיים?!״ קרא סונגמין בעצבנות, אל מבטו רך ועדין. הוא התקרב אל קיוהיון, נושק לו ברוך ואז פנה אל כיוון הבר להביא לקיוהיון את מבוקשו.
״אתה מוזמן לשבור את הכוס״ אמר הרב אל מינהו שנראה מתרגש מרגע לרגע, דמעות בעניו והוא מתכונן לדבר שחיכה לו מאז הפגישה הראשונה עם טאמין.
״באם באם? מארק?! אתם באים? מינהו עומד לשבור את הכוס!״ קרא ג׳י דרגון הנראה מחובק לגמרי עם טופ, נשען על בר המשקאות. לוהאן ומארק רצו אל הזוג מתיישבים ליידם.
״מה אתם מתחתנים?״ שאל טופ כשהבחין בטבעות התואמות. ״כן,״ ענה לוהאן בפשטות עם חיוך קטן, מחבק את סהון ומנשק אותו על הלחי.
״גם אני רוצה שנתחתן!״ אמר ג׳י דרגון, גורם לטופ לצחקק. ״אמרתי לך בקרוב! אני רוצה לחסוך לטבעת יפה!״ ענה טופ, וגם הם התנשקו בעוצמה.
׳בום׳ נשמע כשמינהו סוף סוף שבר את הכוס וטאמין קפץ עליו, מנשק אותו על שפתיו ובוכה דמעות רבות!
״אנחנו נשואים טאמין!״ קרא מינהו בשמחה והשניים חלקו עוד נשיקה מתוקה.
כולם שמחו ורקדו וצעקו והתחבקו! עד שמישהו הועיל בטובו להשתיק את כולם!
״רק רגע רק רגע! יש לי הודעה חשובה!״ קרא טאייאנג.
״יותר נכון - שאלה חשובה!״ אמר טאייאנג וכולם הבינו כבר לאן זה הולך.
סונגרי נדחף על ידי הקהל אל מרכז המעגל וחיכה. ״סונגרי, תישנא לי?״
שאל טאייאנג בחיוך וסונגרי כמעט התעלף כשטאייאנג השחיל את הטבעת על אצבעו.
התשובה הייתה די ברורה כי סונגרי לא יכל כל כך לדבר באותו רגע. טאייאנג רק נישק אותו ברוך והמסיבה המשיכה.
״אז תגיד...״ שאל קיוהיון את היצ׳ול לפתע בשיא המסיבה...
״לפני שנה...ההפסקת חשמל בפארק...זה בגללך נכון?״ הוא המשיך, גורם לחיוך ערמומי לעלות על פניו של היצ׳ול.
״אני לא יודע על מה אתה מדבר.״ ענה היצ׳ול.
סוף
בבלוג זה
בכל הבלוגים
