כן, אלה החיים שלי :)

הכל הולך לי לא טוב.

הלימודים.

החברים.

משפחה.

ותכלס כל דבר שאני מנסה לעשות.

פרשתי לא מזמן ממשהו שהיה ממש חשוב לי (כנפיים של קרמבו) בשביל משהו אחר וזה היה בערך הדבר הכי קשה שעשיתי וחברים שלי לא מבינים את זה ופשוט צוחקים על זה ועלי, הם מתחילים לעשות מוראלים של התנועה והם לא באמת מבינים כמה זה קשה לי וכמה אני מתגעגעת לשם ולחניך שלי ולהכל.

היום נכנסו אלינו לכיתה משם ואנשים פשוט התחילו לצחוק עלי בקטנה כזה ולשאול אותי אם עכשיו אני חוזרת לשם, ובאמת מה שהם אמרו שם היה כלכך נכון וכלכך נגע בי כי הם סיפרו את היחס בין החונכים לחניכים וזה היה אמיתי אני גם הכרתי את הילדים שהם דיברו עליהם וזה היה לי ממש קשה פשוט לשבת שם ולהקשיב. אני הלכתי לבכות שם אבל לא הייתי מסוגלת כי נמאס לי שצוחקים על זה שאני בוכה. אין להם מושג מה אני עוברת. כלכך קשה לי ואני פשוט שותקת כי אין לי משהו אחר לעשות. אם אני בוכה צוחקים עלי. נמאס לי. אני גם רבה עם כולם בגלל זה כי הם פוגעים בי בכמעט כל נושא כי איכשהו כשאני אומרת להם לא לגעת בנושא יש להם את הנטייה לעשות הפוך. חברים עאלק.

ואם זה לא מספיק אז אני גם קרובה ללהכשל בלימודים. אני לא מצליחה לעשות כלום. אני לא מבינה את הנושא בהיסטוריה, אני לא מצליחה לעשות את העבודה שהוא נתן ואני מרגישה שאני הולכת להתמוטט מהעומס. אני פשוט לא עומדת בזה. אין לי זמן לנשום. ואני במילא נחשבת הכי פחות טובה בבית בהכל כי אח שלי הוא סוג של גאון (עושה תואר שני במתמטיקה בגיל 24 ועובד בהיי טק) ואחותי קצת פחות טובה במקצועות הריאלים אבל ממש ממש טובה בהומנים (שאותם אף פעם לא הצלחתי להבין) ואני יוצאת הכי מטומטמת בבית וכל הזמן אני שומעת "אבל האחים שלך לא עשו את זה" ו"האחים שלך היו מצליחים את זה" ונמאס כן אני יודעת הם חכמים יותר ואני מטומטמת אבל בגלל הלחץ שלכם אינ תקועה בכיתה שאני לא סובלת רק כדי שאני אוכל להחשב מחוננת ולא להיות כלכך הרבה פחות טובה מהם. הבנתי הם חכמים ואני לא. הם רזים ואני לא. הם מושלמים ואני הכבשה השחורה של המשפחה. הבנתי את זה כבר אתם לא צריכים להזכיר לי את זה. אני שונאת את עצמי מספיק גם בלי שתגידו לי את כל זה. אתם אפילו לא מכירים אותי. אתם לא יודעים מה סבא עשה לי. אתם לא יודעים שהייתי מנודה בכיתה הקודמת. אתם לא יודעים כמה התעללו בי כל החיים. בבקשה תפסיקו להזכיר לי שאני פחות טובה כי הבנתי את זה בפעם הראשונה ואני זוכרת את זה מאוד טוב מאז.