כן, אלה החיים שלי :)

ראיתי אותך בכיתה ז בפעם הראשונה וישר התאהבתי.

תמיד חשבתי שיכול להיות בנינו משהו או יותר נכון קיוויתי, אבל אף פעם לא היה לי אומץ לעשות עם זה כלום, עד סוף השנה..

אמרתי לך שאני אוהבת אותך ואמרת שאתה אוהב מישהי אחרת. זה שבר אותי לגמרי. זאת הייתה הפעם הראשונה שהיה לי אומץ לעשות משהו בחיים.

טוב לפחות לא איבדתי איתך קשר לגמרי.

או שאולי המצב עכשיו יותר גרוע.

אני כבר לא מצליחה להחליט מה יותר טוב. 

ידידים הכי טובים כשאני אוהבת אותך או כלום, פשוט מרחק בינינו.

אני אוהבת לדבר איתך, אני מרגישה כאילו אני יכולה לספר לך הכל בלי לפחד שתשפוט אותי אבל זה באמת שווה את זה?

אתה גם פגוע בי בלי קשר.

אתה מתנהג אלי כמו חרא לפעמים.

אמרתי לך שבגללך הפסקתי לאכול חודש בגלל שקראת לי שמנה והתשובה שלך לזה הייתה 'אז עזרתי לא?'.

אבל גם עזרת לי קצת להרים את הבטחון שלי, אבל גם ריסקת אותו קצת מידי פעם.

צחקת עלי כשאמרתי לך שאני חותכת, אמרת לי שאני מושפעת מתוכניות טלוויזיה.

ועכשיו כשאני כבר לא אוהבת אותך ומצליחה לחשוב בצורה טובה, ואני מנסה להשוות בין הדברים הטובים והרעים.

ועכשיו אני באמת חושבת אם כל הידידות שלנו טובה לי.