איכשהו יוצא שכל אחת שקראתי לה חברה, פגעה בי.
אני וליה (שם בדוי) היינו חברות מהגן. הכרתי אותה דרך רומי (שם בדוי), שהיינו חברות ממש טובות ואנחנו עדיין בקשר עד היום (אבל שלא תחשבו שהיא מלאך, היא פגעה בי הרבה בעיקר בזמן האחרון), והיינו שלושתינו BFF וכל הזמן היינו ביחד ונפגשות.
בערך בכיתה ה, כשהיינו אצלה בחדר, היא אמרה לנו שהיא רוצה להגיד לנו את מי היא אוהבת ואם אנחנו רוצות. אף פעם לא דיברנו על הנושא הזה לפני וזה היה חדש לנו. היא אמרה לנו שהיא אוהבת את עידן (שם בדוי) ואחרי הרבה מחשבה סיפרתי שאני אוהבת את עידו (שם בדוי), זאת הייתה הפעם הראשונה שאי פעם סיפרתי למישהו את מי אני אוהבת וגם הפעם הראשונה שהרגשתי שאני יכולה לסמוך על מישהו. רומי לא סיפרה לנו את מי היא אוהבת, כנראה היא לא אהבה אף אחד באותו הזמן.
בערך שנה אחרי אני מדברת עם חברה שלי והיא אומרת לי שליה סיפרה לכולם שאני אוהבת את עידו. ממש כעסתי עליה, רציתי להתנקם בה, רציתי לספר לכולם שהיא אוהבת את עידן אבל לא הייתי מסוגלת לעשות לה את זה, לא יכלתי לשבור את האמון שהיא שברה.
שתקתי כמעט עד סוף השנה, נשארתי חברה שלה אבל לא סיפרתי לה יותר דברים.
הרגשתי שאני הולכת להתפוצץ באיזהשהו שלב אז יום אחד שנפגשתי עם כמה ילדים ובדרך חזרה הלכתי עם גל (זה היה הרבה אחרי שנפרדנו והיינו ביחסים טובים), סיפרתי לו שהיא אוהבת את עידן. התחרטתי על זה באותו רגע אבל זה כבר קרה ולא היה לי מה לעשות. אני דיי בטוחה שעד היום היא לא יודעת שסיפרתי לגל.
בערך שנה אחרי ניסיתי לדבר איתה על זה אבל היא פשוט התעלמה ולא ענתה לי.
עד היום כשאני רואה אותה ברחוב אני רוצה להקיא ומנסה להתחמק ממנה.