כולם תמיד אומרים לי שאני תמיד שמחה ותמיד עם חיוך
אף אחד לא יודע כמה אני מדוכאת כרגע
הכלום תפס יותר מדי מקום בחיים שלי כבר
כואב לי הראש מרוב שינה
כואב לי הלב מרוב חוסר בהתרגשות ואהבה
כואבות לי העניים מרוב חושך
ואני לא צריכה שתגידו לי לכי תחפשי עבודה, תעשי עם עצמך משהו, את לא מתאמצת מספיק
אני צריכה שתגידו לי יהיה בסדר ואני פה כדי להקשיב ואת עוד תצליחי לשנות את זה
ואני לא צריכה שתגידו לי עד כמה אני לא אצליח לעבור את הטירונות ועד כמה יהיה לי קשה ועד כמה זה לא מתאים לי
אני צריכה שתגידו לי שאתם מאמינים בי ושאם יהיה לי קצת קשה אתם פה כדי לתמוך
וזה כלכך פשוט
להגיד שיהיה בסדר לתת חיבוק ורק להקשיב
אז למה אף חברה שלי לא עושה את זה?
למה אף ידיד לא יכול רק לתמוך?
אני לא צריכה עצות אני רק צריכה תמיכה כי אני יודעת מה לא בסדר
אני פשוט לא במקום של לתקן
אני תמיד נופלת ואני תמיד מצליחה לקום
אבל עכשיו נפלתי ואין בי את הכח לקום
אני מנסה ולא מצליחה
כל מה שאני צריכה זה את האנשים שיעמדו לידי רק כדי לתמוך רק כדי שאני אוכל להחזיק בהם בזמן שאני קמה
לא צריכה שתסבירו לי איך לקום
אני צריכה שתושיטו לי יד ותחזיקו אותי קצת עד שאני אוכל לעמוד
כי לפעמים אתה כלכך שבור וכלכך למטה שאתה לא יכול לקום לבד
לא יעזור כמה עצות יתנו לך מהצד
איפה להניח את הרגל ובמה להחזיק
רק לתמוך
זה הכל
אז למה אף אפחד לא עושה את זה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
