נמאס לי מלסבך דברים.למה אני לא יכולה להיות מי שאני רוצה להיות?
למה תמיד אני חייבת להרגיש לא בנוח בסביבת אחרים?
זה מגוחך.
גם ממתי אני הfollower בקבוצה? אני אף פעם לא נותנת לאחרים לנהל אותי. אני לא מבינה את חברות שלי. למה רק מ"מנהיגת הקבוצה" אכפת להן? מה זה הבולשיט הזה? גם אני בן אדם. למה אי אפשר להתעניין בי?
כאילו זה מצחיק. כולנו הלכנו ביום העצמאות לשבת בצד כדי שהיא תוכל לספר לנו על למה היא רוצה לזרוק את חבר שלה. בדגש על ההיא. היא מרוכז בעצמה וכולן מרוכזות בה.
איך הגעתי בכלל למצב הזה?
אנחנו בני אדם שונים. לי יש דברים שאין לה ולהפך.
די. לא אכפת לי.
מעכשיו אני משוחררת.
מעכשיו אני עושה מה שבראש שלי.
מעכשיו אני מרגישה בנוח.
הכל בראש, אין דבר שלא אוכל לשנות.
אני לא הfollower בקבוצה, אני אצור קבוצה משל עצמי. קבוצה שכולן מרגישות שוות ושמתעסקים בכולן. קבוצה בלי צביעות, קבוצה אכפתית, קבוצה שתשאר מעבר לתיכון. קבוצה שאזכור אותה בכל חיי, שבה יהיה לי כיף ונוח.