תובנות מקלחת

עברתי היום לתל אביב. ואני ממש מפחדת.

מצאתי עבודה, תיאום פגישות טלפוניות. ואני מפחדת שאני לא אהיה מספיק טובה ואז יבקשו ממני לעזוב. 

אני צריכה להשקיע עכשיו בהכנסה. ואני צריכה שתהיה יותר ממוצעת ממה שהייתי רגילה עד היום, כי השכירות גבוהה יותר, וגם האוכל לא נעשה פה יותר זול. 

זה תמיד קורה בזמן שינויים, כל המילים והדברים שאנשים זורעים לך במחשבות כשאתה עושה החלטה בה אתה בטוח, אבל הם לא נוטים להסכים איתך עליה. זה קרה לי ככה גם כשהתחלתי את שביל ישראל במרץ. ביום הראשון הייתי עסוקה בלחשוב על 'למה אני עושה את זה?' ו'האם אני לא דורשת מעצמי יותר מידי?' 

ובסופו של דבר כמו כל תהליך שאליו נכנסים מגלים שזה לא כל כך נורא, ולהכל מתרגלים ובסוף אתה שמח עם הבחירות שלך, כל עוד הן נעשו מכוונה ורצון אמיתי משלך. 

ואני עדין גם מודאגת וגם מפחדת על הכסף. אני לא רוצה לחזור ולהרוויח 4 אלף. זה פשוט לא מספיק לי. השכר דירה, הרכב, הקניות, ההוצאות הנלוות. אולי אני אשלב עוד עבודה שניה. אבל אין לי כוח לעבודה שניה, אם אני אהיה מספיק טובה בעבודה שבה אני עכשיו, אז אני לא אצטרך עבודה נוספת, אלא פשוט להשקיע מה שאני יכולה בעבודה הנוכחית. אני גם צריכה עבודה ארוכת טווח, לייצור בה בדק ולהרגיש שהיא מספיק נוחה בשביל להמשיך איתה גם שנה הבאה לתקופת הלימודים. 

כמו בכל מכירות (תיאומי פגישות הם גם סוג של מכירה) אתה נמדד על הביצועים שלך, ולא על השרות המינימאלי שאתה נותן. 

אני גם אמורה להתחיל קורס באוקטובר, מה שגם דורש ממני שוב להתייצב מבחינה כלכלית. אולי אני אכנס למלצרות מקסימום. אבל אני בת 24, לא בת 18, ואין לי כוח לחזור אחורה לעבודות זוטרות וסיזיפיות שכאלה. 

אני מנסה לקחת את הכלים שתמיד הייתי לוקחת בשביל להירגע וליראות את הדברים יותר בבהירות. אני מנסה "להסתכל" על הרגשות שלי ולתרגם אותן מהצד. אני מנסה להפסיק לדאוג, ובמקום זה לתכנן תוכניות ריאליות לגבי איך נכון לפעול בתוכנית ב'. אבל זה מאוד קשה, ובנתיים אני עסוקה בלייצר לעצמי סרט שעדין לא התרחש בראש. 

גם לא נכנסה לי משכורת החודש מהעבודה הקודמת. ברור שזאת טעות והם חייבים להכניס לי לחשבון, אבל זה כסף שאני צריכה עכשיו ובנתיים מאוד הסתבכתי בלתפוס מישהו שיעזור לי שם.

איך הכל מסתכם בכסף, אנשים חושבים שאנחנו מדינה יציבה? קשה לי להחזיק את עצמי כבן אדם אחד, מה הייתי עושה אם הייתי אמא לילד? אתם בטח תגידו- אז אל תגורי בתל אביב. כאילו שהמחירים משתנים מלא בין מקום למקום. אפילו באילת הם מוכרים כאילו יש להם מע"מ.

ויודעים מה? אני רוצה לגור בתל אביב. כן זה מה שרציתי הרבה מאוד זמן, למה שמעמד הביניים לא יוכל להרשות לעצמו לגור באחת הערים המרכזיות של הארץ? למישהו כנראה יש תוכנית להפוך את תל אביב לעיר העשירים, ובעתיד לארחוק, צעירים כבר לא יוכלו ללמוד או לגור פה, לא אם אין להם הורים שממנים אותם.

אני מקווה שבקרוב הביצועים שלי ישתפרו בעבודה הנוכחית ושכל העניין הזה בסוף יתגלה כלא עניין ויסתדר.