"מלשב"ים יקרים, ההגעה ליום המיון הנה בגדר חובה, נא להגיע עם תעודה אחרונה ותעודת זהות, נשמח לראותכם"

צה"ל, אותו גוף שכולנו שאפנו להשתייך אליו בתור ילדים, ללבוש את המדים הירוקים שלו שמקשרים את לובשיו לבגרות, לישראליות ואיכשהו... לחושניות..

אבל ככל שהגיוס מתקרב הרצון הזה להיות חלק מאותו גוף אטום, מתנשא וחסר התחשבות מתרחק... ונוצר מן משחק כזה... מין שני קצוות שלעולם לא יפגשו... הרצון הולך והגיוס בא... שומרים ביניהם מרחק קבוע..

יכול להיות שזה יהיה נחמד... להיות חיילת שחרחרה במדי זית... לשרת בקרייה או במקום דומה ששומר מקומות לג'ובניקים מיותרים... להסתובב בעזריאלי ולקבל נסיעות חינם באוטובוסים וברכבת..

אבל לא על זה חשבתי כשתהיתי מה אעשה בצבא... דמינתי את עצמי רצה בג'בלאות.. נלחמת ברעים וכובשת אזורים!

או אולי... מפענחת מסרים סמויים בביתן סודי וסגור של חיל המודיעין...

אולי אפילו צוללת מתחת לים ובין הכרישים ומחפשת סימני אזהרה מפני תקיפות שעתידות להתרחש!

טוב נו...

בכל מקרה יש לי שובר לניצול באמריקן איגל... יום בעזריאלי יכול להיות שימושי..

גיוס קל!