אני עליתי על הבעיה שלי . אני בסדר מדי. לא טוב , לא רע , בסדר , סביר,משעמםו ובסופו של יום - מיותר.

אני לא אדם רע , אני לא אוהבת לפגוע באנשים, מצד שני אני לא נפש טהורה וצדיקה, אני בסדר.

אני לא מכוערת ושמנה ,אבל לא דוגמנית רזה , אני בסדר.

אין לי כישרון כתיבה יוצא מן הכלל , אבל אני גם לא כזו נוראית , אני בסדר.

אני לא בכיינית , אני לא מתלוננת הרבה , מצד שני לא הכל מושלם , לא הכל נהדר ומדהים ואיזה אושר, הכל בסדר.

אני לא בן אדם מסודר , אבל גם לא כזו מבולגנת, אני בסדר.

אין לי טעם גרוע בבגדים , מצד שני אני לא מעצבת הבגדים הבאה של ישראל, אני בסדר.

אין לי כישרון מיוחד , אין משהו שאני עושה בצורה מושלמת, או לפחות טובה במיוחד , אבל אני גם לא גרועה ממש במשהו אחר , אני בסדר.

אני אפילו לא אדם צנוע או נדיב , או ההפכים שלהם , אני פשוט בסדר.

עכשיו אתם בטח שואלים , מה רע ? הכל אצלך בסדר .

זה מ ש ע מ ם .

אותי , את הסובבים אותי . אני לא מעניינת , אין מקצוע שאני בולטת , אין משהו שאני יכולה להצביע ולהגיד בזה אני טובה .

וזה מבאס , זה מבאס להיות רק בסדר . 

אני רוצה כישרון , אני רוצה משהו אחד שיבואו ויגידו לי ואו , איך את עושה את זה 

זה לפעמים לחשוב לעצמך " למה אני פה בעצם , למי זה עוזר , במה אני תאכלס עוזרת לעולם"

זה לפעמים לחשוב מה כבר יקרה אם אני אעלם, אז לחברות ולמשפחה יהיה עצוב שאני כבר לא כאן אבל זהו , זה לא שמשהו גדול יחסר ויצטרכו למצוא מישהו שיצליח לעשות את זה כמוני.

וזה מבאס, מבאס לחשוב ככה . אפילו אין חבר ש אוהב רק אותי ויצטרך למצוא מישהי אחרת,

כמוני יש עוד הרבה , זה לא הופך אותי למיותרת?

אני לא רוצה להיות מיותרת.