הרגליים שלי נעות בעצבנות, לפעמים כל אחת בתורה, לבד. לפעמים הן מחליטות לשתף פעולה ולנוע יחד אחת אחרי השנייה.
קודם עקב שמאל פוגע ברצפה, מתרומם, לאחר מכן עקב ימין נוגע ברצפה קלות, עולה חזרה ואור הזרקורים חוזר להיות על רגל שמאל.
כלב שותה תה באופן הכל כך ייחודי. ייחודי רע. הוא עוטף את שפתיו  על כוס התה כך ששפתו התחתונה קרובה מאוד לזו העליונה.
הן מתחככות עם כוס התה ונוצר רעש כמעט בלתי נסבל. כזה של אדם ששותה מרק חם מאוד ומפחד להיכוות.
למה אתה לא לוגם כמו אדם נורמאלי, חתיכת אידיוט? 
חוץ מזה, מחניק פה. התעקשו נחרצות לשבת בפנים, הנה תראי, את תוכלי לשבת כמה שעות בתוך הבית בלי אוורור או מיזוג. לא תהיה לך ברירה. תתמודדי.

צחקתי על ההיפוקרטיות והנסיון הכושל לחינוך כמו מטורפת במקלחת.

מי שותה תה כל כך לאט? 
"יצא לי תה טעים," אומר באגביות, מחייך ומסתכל אל תוכן הספל שממש מתחשק לי שיישפך עליו.
קולנוע, ספרי מיינסטרים, אמירות כמו "וואי זה היה שואה" שמחמיצות את פניה של סבתא ואמא שממלאה את התפקיד הקבוע שלה.

אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על איך ממבט מן הצד אפשר לטעות ולחשוב שאני אנורקסית. במשך פרק זמן ארוך אני יושבת ומנקרת גרגירי תירס,
בקושי מסיימת את הקלח.  היי, בדיוק סיימתי לקרוא את 'בדידותם של המספרים הראשוניים'. היי, קל לי לשעשע את עצמי.

אתה לא צריך להוציא הגה כדי שהזלזול וההתנשאות יזרמו חלק אל האוויר. את כלום, בת 16, קצת מופרעת, כושלת חברתית, מבינה כלום בכלום.

מה שהם מספרים לך? אומרים לך לעשות? שטויות. צה"ל זה שטויות, האוניברסיטה יכולה לחכות. הם לא יודעים על מה הם מדברים.

המוח שלי, בדרכו המאוד-לא-מקורית, מנסה להציל את המצב בהבזקת מסרים פנימיים שמטרתם לנטוע בי תקווה. את תראי להם, את תהיי משהו.
אחר כך אני מחייכת במחשבה על כמה פתטי זה מתחיל להיות.