FUCK YOU ALL

קודם כל לפני שאני מוציא את העצבים שלי פה. זאת לא הפעם הראשונה שני כותבת בישרא, היה לי מקודם גם בלוג רק שהסיפור של זה עצוב. כי כמה ילדים מצאו אותו באופן מיסתורי גילו את כל הסודות שלי ועוד דברים. 

וגם בקשר לפוסט הקודם הלכתי לדבר עם חברה שלי והשלמנו.. אני רק מקווה שאני לא אצא סתומה שוב פעם.

11 חודשים, כמעט שנה וניפרדנו, יותר נכון הוא נפרד ממני. לא הבנתי למה. למרות שהחודש האחרון שלנו אולי קצת יותר היה סיוט, לפחות בישבילי. וזה מוזר לי, כי עם כל אחד יש לי את הקטעים האישים שלנו שמצחיקים אותנו ואף אחד לא מבין אם זה חברה, חבר או סתם ידיד טוב. אז כניראה הקטעים האלה איתו היו הכי הרבה. וזה הכי הרבה געגועים. אני אהבתי אותו כל כך שבחודש האחרון שבכלל לא דיברנו כמעט כי מן הסתם חופשת קיץ והרוב היינו ניפגשים בבצפר מסתבר אני כבר רציתי לחזור לבצפר רק בישביל להיות איתו בהפסקה דביקי ואיתו בכיתה להציק לו ושהייתי עצובה, כועסת או משהו אחר הוא היה בשניה מגלה ועכשיו זה מוזר לי כי הייתי רגילה לזה הרבה זמן. ובחודש האחרון לא יצאנו בקושי ולא דיברנו בקושי אבל אמרתי לעצמי 'זה סתם תקופה כזאתתי זה יעבור, אנחנו פשוט צריכים לדבר' אבל אז הוא פשוט אמר לי שהוא לא יכול ככה יותר וניפרדנו אם הייתי יודעת שזה הולך להיות כל כך קל בישבילו. אחרי כמה ימים גיליתי שהוא בג בי בכמה ימים האחרונים שהיינו ביחד ואני לא יודע אם להאמין או לא, אבל יותר קל לי לעבור על זה שאני יודעת שהוא היה עם מישהי אחרת זה גורם לי יותר לשנוא אותו. ולפעמים אני חושבת אולי אני הזאתי שלא הייתי בסדר והייתי צריכה לדבר איתו על היחסים שלנו עוד מזמן. ואולי זה יכול להיות אחרת עכשיו. וה מוזר לי שפתאום הילד שלבש רק טישרטים שחורים ומכנס ארוך *לא ג'ינס פתאום עשה מהטישרט גופיה קנה ג'ינס פתאום שינה את עצמו. כשאני אמרתי לו שזה יפה במשך כמעט שנה והוא אמר לי 'בחיים לא תיראי אותי עם ג'ינס, זה הדבר הכי לוחץ והכי לא נוח'. 

עכשיו אני בתחילת יחסים עם מישהו אחר.. ולפעמיים אני תופסת את עצמי עושה דברים מתוך הרגל מה שעשיתי עם האקס שלי וחבר שלי בכלל לא מבין אותי.. ולי אישית קשה להביע רגשות והרוב אני שותקת שאני צריכה להגיד משהו והאקס שלי היה מבין בשניה מה אני חושבת וחבר שלי עכשיו, הוא לא יודע מה אני חושבת מה אני אוהבת וזה כל כך מוזר לי. אבל חשוב לציין שממש כיף לי איתו עכשיו ואני שוחכת מהכל שאני איתו כמובן חוץ ממתי שאני כועסת או עצובה וכנ"ל הוא. ואיכשהו גם אני מפחדת להיתפתח אליו יותר מידי בגלל מה שהיה עם האקס שלי. כי הייתי מוכנה לתת את כל העולם רק כי הייתי בטוחה שהוא לא יבגוד בי, כי הוא בחיים לא. אבל מיסתבר שכן.. ועכשיו אני לא מרגישה שאני יכולה לסמוך על אף אחד. פשוט אף אחד.

תמיד כשאני צריכה אותה היא תמיד פה בישבילי. והיא יכולה להיות באמצע כל דבר אבלאם אני אבקש עזרה או סתם משהו קטן אז היא תבוא בכיף ותעזור לי, תעזוב את הדברים שהיא עסוקה בהם באותו רגע .

אני אליה זה הפוך. אני לא דואגת לישאול אותה האם היא בסדר? איך עבר עליה היום? איך המצב שלה עם ההורים או אם חבר שלה? אלא אם כן היא עצובה או היא אומרת לי לבד, תוך כדי שהיא שואלת אותי איך אני? מה איתי? וכו' .

                                                                אחרי זה איזה מן חברה אני ?

היום ניסיתי לדבר איתה לישאול מה קרה? למה העצבים? היא התחילה להסביר לי ולדבר איתי. ואני פתאום רואה את עצמי במצב שאין לי מה לענות לה . כי היא צודקת היא דואגת לי וכל פעם שאני צריכה אותה היא פה ואני אפילו לא שואלת אותה מה? ואיך היא? אז כן אני אגואיסטית (?) או לפחות יותר כזאת.

אני פשוט אמרתי לה כן את צודקת אין לי מה להגיד לך יותר, אני רוצה שנסדר את היחסיםש לנו כמו קודם אבל אני כמעט בטוחה שהיא בכלל תסמוך עלי כבר וזה לא קשור אם היא סלחה או לא .. כי זה משהו של זמן שהיא תוכל רק אחרי כמה זמן להגיד 'אני יכולה ליסמוך עליך' וזהו.

עכשיו שניסיתי לדבר ולהשלים ולהחזיר את המצב לקדמותו פחות או יותר אז עשיתי רק יותר ויותר גרוע . היא הגיע למצב שהאנשים מסביב פשוט אומרים לה ושואלים אותה למה היא  עדיין איתי אם כלכ ך לא אכפת לי ממנה ולה כן אכפת ממני וכל פעם אני מאכזבת אותה. ועכשיו? עכשיו המצב על הפנים. אני לא יודעת מה להגיד לה כבר כי זה לא קרה פעם אחת.. אם מישהו יכול אז תיתנו לי בבקשה עצה ? כי כל פעם לקום בבוקר עם מחשבה של - החברה הכי טובה שלי כועסת עלי כבר כמה ימים על שטויות שאני עושה והיא אפילו לא מוכנה לדבר איתי - זה הורג אותי כל פעם מחדש .