I am a traveler of both time and space

בוקר חדש,

שוב השינה לא הייתה טובה,

שוב אני מתעוררת בוכה,

שוב ישנה 4 שעות קטועות,

שוב אין לי למי לספר.

בזמן האחרון אני נזכרת בעבר יותר מברגיל, ולעומת הפעמים הקודמות אני דווקא נזכרת ברגעים הטובים, האלה שחייכתי בהם, אין הרבה מהם,אולי בגלל זה אני שומרת עליהם כמו שפיראט שומר על האוצר שלו.

אני זוכרת לילות ערפל, הירח המלא תלוי ברקע על חוט דייגים, והוא מאיר עלינו כמו פלאש של מצלמה,

לא מרחם עלינו, לא מסתיר שום דבר, שום פגם, שום חן.

אני זוכרת את הנסיעות איתכן, את הנהיגה על 130 כי אין אף אחד בכביש חוץ מאיתנו, את הווליום על המקסימום, את הזיופים שכה אהבנו ליצור ולהתגאות בהם, אני מתגעגעת לזה, עכשיו אנחנו רחוקות, נראה כאילו כל אחת נמצאת ביבשת אחרת בעולם, ואני-אני באוסטרליה, רחוקה מכולם.

ושוב הלילה מגיע משאיר אותי ללא מנוחה, הגוף תפוס וזה לא אשמת המזרון, הראש מתפוצץ, ואני מנסה שוב לישון בתקווה שהיום ישאר בגדר חלום.