סיבוב קטן בתיכון שלי מותיר בי געגועים מסוג שלא חווים לעיתים קרובות.
פחות למקום יותר לאנשים. לפעמים אנ שונאת את החברים שלי משם, לפעמים אני מאוהבת בהם.
אז נורא חיכיתי לעכשיו: בחלומות שלי על העתיד דמינתי את עצמי רזה יותר, יפה יותר, עצמאית יותרף עובדת בת"א.
בערך כמו שכשיו תוך התעלמות גורפת מהחסרונות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
