לא רוצה לשמוע יותר משונאי אדם על האויב האכזר. לא עוד אמרות כנף של אברי גלעד על הבוקר ולא את חברי הצדקנים בערב.
אני חושבת שלהיות ישראלי זה קצת לחיות בסרט. זה מתחיל במעילים שבצבצו כאן מאוקטובר (״אז מה אם 28 מעלות בחוץ? אז מה אם זו מדינת מדבר? גם אנחנו רוצים להרגיש קצת אירופאים!״) וכלה בכך שכל הזמן מסבירים שההסברה הישראלית זה מה שלא בסדר (אולי יהיה נכון לומר שגם ההסברה הישראלית לא בסדר לאור מופע האימים של בנט)
אולי כשאני ואתה נעלה על המטוס, נשאיר את זה מאחור במקום שבו החורף אכן חורפי והדם לא נשפך לריק.
אולי אני אכתוב שם ספר עלי, עליכם, על כולם. עד אז נשאר להיות חיילת קרבית של של החיים, לנגב מהמצח את הזיעה של נובמבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
