אתם בטח חושבים שאני פרחה עם גוונים בשער המוחלק.
למראית עין יותר חנונית עם שער גלי קצת גדול ומשקפיים.
היא חזרה על אותם דברים מאה פעם עד שיצאתי מכלי.
ולא אכפת לי אם היא נפגעה, היא אמרה לי שהיא לא מבינה איך החבר סובל אותי מליון פעמים, דפקה לי את הביטחון העצמי פעם אחר פעם, השאירה אותי בעולם הזה מופרעת אכילה שרוטה בלי כלים להתמודדות חוץ מהתקפי סטרס וזעם שתוקפים אותי לסרוגין בזה אחר זה שוב ושוב ושוב. אני כל כך מתבישת בזה ואף פעם לא הגעתי לרמה כזו של אינטמיות עם מישהו. סיפרתי לו הכל והוא לא נבהל, לא סלד. אני מרגישה כמעט נורמלית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
