לפעמים אני רוצה לתת מכה למגדל הקוביות ולפרק את הכל. אני שוכחת שיש לי תוכנית מילוט: ללמוד משהו, לעבוד ולברוח רחוק. אני שוכחת שזו דרך חתחתים ושצריך להתנחמד בדרך ולוותר על האגו כדי שיהיה טוב מחר. לפעמים, כמו עכשיו, היד כבר מונחת על ההדק ואני מתחננת בפני עצמי לא לשכוח שזו רק הדרך שבסופה הווה מאושר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
