אני מנסה להבין למה אני כועס. הרי יש לי את הכל. אז מה אם יצאתי 19 דקות לפני האוטובוס,
הגעתי למכולת ואיזה גבר בגיל 50 ניסה לפצח את האטום מול דוכן המאפים ולקח לו 4(!) דקות
להבין שהוא רוצה את המאפה וניל (שאני רציתי והוא לקח את האחרונים)
אחרי זה ניסיתי להבין למה אני כועס, כאשר 3(!) מוניות היו תפוסות ורק הרביעית
הגיעה לאוטובוס בזמן, על הקשקש. לאחר מכן, האוטובוס, מלא עד אפס מקום וכמובן שאני מוקף
בבני מיעוטים מפה ועד אום אל פאחם, אבל ניחא, פה אני רק ״קצת״ כועס.
מה שממש ממש מכעיס אותי זה חבר שלי, שאחרי 8 שנים בארץ עדיין זקוק לי לקבוע
לו תורים כי ״אין לו זין״ ללמוד את השפה ואם אין לי זמן אז הוא נעלב.
אבל… עכשיו נגיע לסיבה האמיתית שאני כועס. הפקידה הסתומה בקופת החולים שאינה
יכולה להבין מהשם של הבדיקה [ספרמוגרם] את אשר צריך להבדק בבדיקה. אני מבין שלא מצופה ממנה להיות
רופאה ואני מבין שאין לה 7 שנות לימוד [לפי הדיבור שלה, יש לה 12 שנות לימוד באוניברסיטה של החיים] אבל
ראבק, את עובדת במרפאה, תביני מהפאקינג הקשר! טוב. אז נתעלם ממנה. ועכשיו לצ׳ק ליסט ואחרי זה נדבר קצת על הכעס, שוב.

נסיעה של 3 שעות ל י-ם וסה״כ 4 שעות עד היעד בי-ם - צ׳ק.
מיץ ומאפה לנסיעה - צ׳ק.
מק בוק ואייפון מוטענים במלואם - צ׳ק.
כדור נגד אלרגיה - צ׳ק.
מטען באוטובוס לאייפון - לא צ׳ק.
טבק - לא צ׳ק.

טוב, אז חוזרים לכעס, הרי הכעס (שלי לפחות) תמיד מגיע לנקודת רתיחה
בעקבות רצף אירועים. כלומר אירוע בודד לא יכעיס אותי, גם לא 2, 3, או 5.
כדי לגרום לי לכעוס, צריך לקרות רצף מאד מאד ארוך וקשה של אירועים מציקים
שבאמת מצליחים להוציא אותי משלוותי הרגועה (רוב הזמן).
ישבתי היום וחשבתי על זה, עם עצמי, ביני לבין עצמי ובאמת הגעתי למסקנה אולי מקונן
בי מין פרפקציוניזם חולני לסדר. סדר ושלמות. אנסה לבאר:

את הסופש ביליתי בדירה אחרי מעבר. לפני זה, הדירה שלי, היא גם דירה שהרגע אוכלסה, כלומר,
שני הדירות, רק בשלב של האכלוס הראשוני ומכאן נובע, חוסר סדר ואבק. עכשיו נעזוב בצד את האלרגיה שיש
לי לכל בית שהוא לא שלי (וגם, הבית שלי, לוקח לי חודש להתרגל אליו) ולכן באמת בשבוע וחצי האחרונים אני יותר
״על קוצים״, אף מנוזל, עיניים אדומות וחוסר סבלנות.
נוסיף לזה את העובדה ששלוש שעות הבוקר ביליתי מצופף באוטובוס רותח, ללא מטען לאייפון ומזיע, לא עזר לכעס שלי.
ועוד דבר, שמתי לב שיש בי צורך ממש אנאלי ל״שלמות״. למשל, סוללה טעונה במלואה באייפון, במק בוק,
כמה שיותר דלק ברכב, אפס כלים בכיור, אפס בגדים מטונפים (או שכולם בכביסה או שכולם יבשים על המתקן),
אפס ״תיקונים בתהליך״. הבנתם את הג׳נרל איידיאה. אני חייב דברים שלמים. זה מוציא אותי
משלוותי כאשר הדברים אינם שלמים והשבוע וחצי האחרונים אינם שלמים, לחלוטין אינם שלמים ולכן
באופן כללי, די קשה לי לתפקד, בכל תחום בחיי. תוסיפו לזה התרוצצות, חום ולעיתים גם, אנשים שבאים לי ב״רע״
ותקבלו מתכון מושלם לאי שלמות.

אז למה אני חופר לכם ומספר את כל זה? כדי לאחל שנה טובה,
שנה של שלמות אישית, איש ואישה, בתחומו ובתחומה.
שנה טובה, שנה של אוכל טוב, סקס טוב, הנאות טובות, אינטליגנציה פורה,
הצלחות קטנות וכבירות, שנה של טיסות לחו״ל, שנה של השגת יעדים ויותר
מזה, שזה של כבישת כל יעד ויעד.
שנה טובה, לכל מי שקורא פה, בין אם אדוק או סתם אורח.