הזמן הוא דבר מעיק. נעלמתי מפה לתקופה פשוט כי לא הרגשתי צורך להמשיך את חיי במקביל לישרא, התמקדתי בדברים תפלים ובעצם בידלתי את עצמי מרצונותיי ותשוקותיי ואף מהחברה והתמסרתי אך ורק לעצמי, לעבודה תפלה, להכנסה, לחיסכון. הספרים היו חבריי וחוץ מלצאת לקפה פעמיים בשבוע עם שיחות סרק שאינן מובילות לשום מקום, לא עשיתי דבר משמעותי. סוג של הפוגה רק שבמקום שעתיים שלוש הפכה לחודשיים שלושה ללא סוף הנראה באופק.

מרצוני החלטתי לשים את עצמי על ״הולד״, לכפות על עצמי שיעמום מונוטוני, ללא קשרים אישיים חדשים ובטח שללא קשרים רומנטיים או מיניים. בשלב זה הרגשתי שמיציתי נשים וסצינת דייטינג, לעולם הזה אין מה להציע לי ולי אין מה להציע לו ולכן אני פשוט נמנע. המיניות שלי מבלבלת אותי ואין לי רצון לדבר מיני לאחרונה, אני מרגיש א-מיני לאחרונה וכנאמר, אין זה דבר שמפריע לי בחיי שכן אני כופה על עצמי מונוטוניות מסויימת ואף שיעמום בחיי. 

הכרתי מישהי, חשבתי לא מעט אם להזמין אותה לדייט, לא פעם ראיתי אותה מסתכלת עליי בעיון וסקרנות רבה כשסיפרתי לה עליי וכמובן שבעצמי הייתי מהופנט ממילותיה ומעשיה ותכונותיה אבל החלטתי שלא, אני לא בשל לקשר, אני לא בשל לזוגיות ולכן, למרות שיש לנו המון נושאי שיחה, רווח לי שהיא התפטרה מהעבודה וכנראה שלא אראה אותה שוב. אנחנו מידי פעם מתכתבים בטלפון. הרגשתי שהתאהבתי בה ואולי זו הקלה, שהיא אינה שם יותר. היא מיוחדת ומוכשרת, אני לא חושב שזוגיות הייתה מועילה לנו. אני בטוח שהתאהבתי בה, עקב מי שהיא.

אני רואה כמה אני בוגר יותר מכלל האנשים בסביבה שלי, הם פשוט משעממים אותי, אין להם מה להציע לי וכתוצאה מזה לי אין מה להציע להם, אני פשוט נמנע מכל קשר כי אני מאבד אמון בסביבה הזו. אני מרגיש כמו אי קטן ובלתי גלוי, אי שם בפסיפיק, אלפי קילומטרים מצ׳ילה ומניו זילנד, אבוד במרכז הכחול ועלול להיגמר כל שנייה מעליית מפלס המים. ממש כך, גם אני. וזה מפחיד, אני מודה. מוחי טרוד לא מעט בזה.

התחלתי טיפולי שיניים, 2 עקירות, טיפול שורש ושתי סתימות. אמרתי לרופא ״דוקטור, תזרום, תזרום!״ והוא זרם, נתן כמות מדהימה של חומר הרדמה כך שבזמן הסתימה הרגשתי שאני מוקף 15 שמיכות פוך ורודות בריח מסטיק. גם השיננית זרמה איתי על ההרדמה (למרות שלא ביקשתי, אני תמיד עושה שיננית ללא הרדמה והיא הציעה מיוזמתה אז יאללה) ואני כבר מתכונן נפשית לעקירות, לבקש / לדרוש הרדמה מלאה. כן כן, הרדמה. לא אכפת לי מה רופאי השיניים אומרים, כל עוד אפשר לשלם למישהו שירדים ויעקור שיניים, אלך על זה. מקווה שהפעם אפול על רופא הגון ולא רמאי שאומר לי שהתפרים מסיסים והם לא. כמו הניתוח. איכס, לא רוצה להיזכר בזה. בכל מקרה, אעבור את זה. 

התחלתי להתמקד יותר בבישולים, להתאמן על אפייה גם. מין תחביב שאימצתי לעצמי. אולי אאמץ חתול ואוותר סופית על נשים.