אני ואחי שקטן ממני בשנה ישבנו ליד שולחן ודיברנו במשך שעה וחצי. זה היה מדהים בעיני, כי בהתחלה לא היינו ממש בקשר טוב ובשנים האחרונות אנחנו באמת מרגישים... אחים אחד לשני. אפילו שהוא הבן של בת הזוג של אבי. בהתחלה בקושי היינו מדברים ועכשיו אנחנו יכולים להחזיק שיחה אמיתית, זה כל כך מרגש.
לפעמים אני חושב שאני ממש דלוק על איך שהוא נראה (האישיות של זה שאני באמת לא מפסיק לחשוב עליו מדהימה ואני מאוהב בה ורק בה), כי הוא באמת חתיך, שרירי אבל לא יותר מדי (הוא בתיאטרון, הם רוקדים הרבה) ובתכלס- הוא מסתובב עם בוקסר בבית רב הזמן. אז קשה לי שלא לנעוץ בו מבטים לפעמים.
הוא אפילו הסכים לדגמן לי פעם לציור. זה היה כיף לא רגיל.
אני עוזר לו לפעמים לבחור תלבושות וכאלה...
טוב, זה אולי נשמע קצת מוזר לאנשים מבחוץ, אבל בשבילי? זה... סוג של הישג, בחיים לא הרגשתי אח אמיתי והיה לי אחד ויש לי עוד אחד שהוא בן 35, והנה עכשיו אח בגילי שיש לי על מה לדבר איתו. חוץ מזה שהוא מקסים באופן לא נורמלי.
אל דאגה, יש לו חברה (ממש מותק אוף מתוקה מתוקה מתוקה!) אז לא ממש הולך לקרות כלום. (;
זה כנראה גם סתם הורמונים. או שיש את זה רק לנשים? לא הבנתי אף פעם. אני אדיוט.
ולעניין אחר- אני חושב שאקרא לו ק׳- עדיין לא מפסיק לחשוב עליו. כלומר בזמן האחרון הוא עולה לי למח ובכל פעם שהוא כותב משהו בהודעה אני מרגיש כל כך מדהים וטוב ודאמיט. אני מתגעגע אליו. אני רוצה לראות אותו ולהרגיש בנוכחותו. אני רוצה שהוא יעצבן אותי ושאני אעצבן אותו. אמריקאי אדיוט.
הוא לא יחזור על ה-4. פאק. מה אני אעשה עד אז. יהיה כל כל משעמם.
נ.ב- עוד מתפלל למזגן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הפיקאסו של המוות