Dream, Imagin, Create

החדר המרובע היה אטום. צבע הטיח החדש היה לבן ומבריק, וריחו מצחין ומחניק. מהתקרה נתלו חוטים ואליהם קשורים פתקים לבנים. באמצע החדר ישב אסיר, לידיו ולרגליו שלשלאות מברזל צבוע לבן טרי. האסיר הקיץ מתרדמתו, בהה בחלל האטום והתחיל להתרומם, כשהרגיש בכובד משקל הברזל התלוי על גופו. שנית ניסה לקום, גרר אחריו את השלשלאות וחיפש אוויר. חמצן. מזון. יציאה. חופש.

אבל אין יציאה ואין חופש.

כי החדר היה אטום.

והוא גם ידע את זה.

לאחר כמה זמן המחנק ניצח את ריאותיו והוא צנח על הרצפה, צליל המתכת משתקשקת מרעיד את האוויר. האסיר התרומם שוב. הוא רעד מבכי. ואחרי כן רעד מכעס. הוא הכה את הקירות וצעק וצרח ובעט, אך החדר נשאר כשהיה. אטום לחלוטין.

כעת רעד מפחד.

אוויר. חמצן. יציאה. חופש.

וכעת לא רעד כלל.