ואז אחרי הרבה זמן שאני מנסה לצאת אחרי הרבה זמן של בעיות .. הבנתי שאין באמת לאן לצאת יש רק אפשרות אחת שזה לשלם 14 ולצאת אבל אין עליי את הסכום הזה .. עבודה כמובן שאין ואני לא מבין את זה באמת אני כבר מנסה לחפש חודש אבל העיר העלובה הזאת בכל מקום או שאומרים אני אתקשר אלייך או שלךא צכים עוברים כבר נכנעתי לחרא הזה .. אני לא יודע כלכך מה עכשיו אבל אני עדיין מנסה להסתיר את כל החרא הזה מכולם .. 

את היום אפשר להעביר ואת האמת שהיום עובר נורא מהר אבל שמגיע הלילה .. זה נראה כאילו הנצח הגיע ופתאום הכל כואב ופתאום כל הזיכרונות או יותר נכון המחשבות מתחילות לצוף ואתה אומר לעצמך אתה תצליח אם תחשוב שלא תצליח באמת לא תצילח וכל לילה מלחמה מחדש וחששות מהיום של מחר ומחר אתה אומר זהו אני הולך לשנות את זה זהו מחר אני עושה משהו אחר עם החיים שלי .. אבל זה לא קורא ובמקום זה .. הכל בולשיט . 

אני מאמין שאני יכול יכול ואני כן אצליח אבל בלב תמיד יש את הספקה הזאת שלא אבל אני מנסה כמה שיותר לא להקשיב ללב . הבנתי שהוא מאכיל אותי כלכך הרבה שטויות .. שטויות ללא הגיון. 

הבנתי משהו חד וחלק עתיד במדינה הזאת אין לי .. ואין לי טעם להשאר פה אבל איפה אני אכיר בחורה שאין לה בעיה לברוח איתי עד לסוף העולם ? כל אחת כאן לא נראת שיא היופי ואם היא כן היא לא מסוגלת לברוח כי אין לה עמוד שידרה כי היא תלויה באמא ואבא או בחברים שלה ... 

והבנתי עוד משהו שאם אני בורח לחזור לכן בחיים לא יהיה אפשרי =\ 

אני צריך להחליט מה אני הולך לעשות עם עצמי עם מי אני הולך לעשות את זה ואיך ... 

אני לא מתכוון להתחתן עם מישהי לא יהודיה .. אולי זה החברה עשתה אותי ככה אבל מה שכן אני יודע שאני מאמין ואני לא אבגוד באמונה של עצמי עם אלוקים .. 

זה מצחיק כבר איך שכל שנה ושנה כל פעם ופעם פתאום יש בעיה כזאת שהבעיה הקודמת נראת ... קטנה לעומת החדשה .. אבל מה שבטוח כולם עדיין נשארות .. 

לחזור לצבא אני גם לא יכול עם דפוק של חצי שנה עם חור שאני לא מסוגל לחזור אלייו כי המשמעות חיית אדם זה בדיוק מה שקורה שאני חוזר לשם למרות שהיא שם .. ושהיא שם רק לראות את החיוך שלה ואני כבר שוכח מכל הבעיות שהיו לי .. אני מאמין שאצליח גם איתה אני מאמין בזה ואני בטוח בזה כמו שחבר תמיד אומר לי - תאמין שאתה רוצה את הדבר הזה והעולם יעשה הכל כדי שיהיה לך אותו איפשהו זה נתן לי תקווה לכל זה .. 

בכל מקרה היא הייתה עכשיו בחול ואני מניח שהיא חזרה או שעדיין לא אני לא ממש יודע אבל מה שכן אני רוצה לדבר איתה וכמו תמיד אין לי על מה .. כי .. אני לא עושה כלום כל היום (?) 

need good change 

הרגעים האלו שאתה מתכווכח עם חברים על דברים כלכך דפוקים או מטומטמים .. לפעמים אני מתגעגע כלכך לימים שהייתי איתה שלא הייתי צריך שום חברים שהיה לי אותה וזה היה לי כל העולם שזה היה לי הכי חשוב .. לפעמים בלילה אני לא מצליח לשכוח אותה .. הרצון לבדוק כל הזמן מה היא עושה עם מי היא עכשיו ואיך היא מסתדרת תמיד נמצא באוויר .. היום אני כבר בטוח בכמה דברים שחשבתי עליהם פעם .. עצוב לדעת שאולי הם נכונים .. 

אני חושב עלייה וחושב על הבחורה מהצבא .. בסופו של דבר לא הזמנתי אותה .. אולי שיהיה לי את האומץ או את הרגע הנכון אני יעשה צעד אמיץ .. 

מחר ערב חג .. ואני אהיה לבד .. לבד לגמרי .. 

זה מרגיש כלכך קר אבל זה מה שזה . 

באלי פשוט לשכב על הגב בשקט עם מוזיקה שקטה שאת לצידי שמה את הראש שלך עליי ולהרגיש שאני יכול להגן עלייך מול כל דבר שיש .. לדאוג לך הכי הרבה שאני יכול אני כלכך רוצה לדבר איתך להגיד לך שקשה לי שרע לי שלפעמים יש את המעידות האלו אבל אנחנו עדיין לא מכירים מספיק .. אני לא יודע איך תגיבי לזה אם תחשבי עליי דברים שלא חשבת לפני זה ... 

ואולי את בכלל לא הטיפוס שיכול להקשיב לאחרים או שאולי את טיפוס שמקשיב רק מתוך נימוס ...

אני לא רוצה שתחשבי עליי שאני חלש לפני שעוד הכרת אותי אבל אני כן רוצה שתכירי אותי .. שתכירי אותי למעבר מה שאני למעבר מה שאת רואה ביום יום או יותר נכון מעבר למה שהיית רואה ביום יום .. 

ולפעמים זה נראה כאילו זה לא יקרה כאילו אני אשאר פה לבד לעוד הרבה מאוד זמן ומי יודע אולי לנצח .. 

העתיד שלי מסורבל מסורבל יותר מאי פעם שהייתי רואה אותו .. 

הכי חשוב הבריאות זה נכון ואני מודה על זה כל יום. לא אמרתי שאני מרים ידיים ומוותר .. אבל זה ברור לי שבקרוב אצטרך להחזיק את עצמי יותר מאי פעם. שבקרוב כל העניין עם הצבא יתפוצץ ולא ישאר לי הרבה מה לעשות ובכללי מה אחרי הצבא ? מה אז ? 

אני תמיד אמרתי וגם כתבתי אני לא רוצה להיות כמו כל האנשים במדינת ישראל שהסיפורים הכי מרגשים שלהם והחלק הכי משמעותי שלהם היה בצבא אני רוצה להיות מעבר לכל השטויות האלו .. 

אבל כמו שאומרים There is always hope (אני לא חושב שיש מישהו שחושב שהוא יודע מי אני אבל גם אם כן אחרי המשפט הזה הוא יכול להיות בטוח שזה אני). 

פשוט ככה חחח אני לא מצליח להזמין אותה או יותר נכון אני לא יודע איך להזמין אותה .. כל פעם שאני לוקח את הפלאפון היד שלי נהיית קפואה והמחשבה שלי מתבלבלת ולא מצליח למצאו את המילים הנכונות כדי לא לצאת טמבל מולה .. >< 

היום הגיע אליי לביקור אחד הקצינים מהבסיס ומשום מה יש לי הרגשה שהוא דווקא חיפש משהו אחר .. הוא אמר שהוא בא לתת לי דף שכבר קיבלתי והוא אמר שהוא פה לעזור לי ובלהבלהבה כמו כל אחד שאני פוגש בבסיס בעיה שהוא הגיע מאוחר מדי .. עם הדפוק שיש לי אני אצטרך להשלים חצי שנה יותר )אין מצב גם ככה התגייסתי מאוחר) בכל מקרה זה היה נראה כאילו הוא פה כדי לחפש משהו מסויים אבל הוא לא מצא אותו לא נתתי לו להכנס הביתה נכון זה נראה חצוף אבל הפסקתי לדבר עם אנשים מהצבא .. אני פשוט לא צריך יותר שום דבר מבחיניתי זה פרק שעבר והיה בחיים .. מעדיך להתנדב כמו שאמרתי לשירות לאומי לעשות שנה והכול טווב ... 

בכל מקרה לעזאזל אני לא יודע עכשיו איך להזמין אותה לצאת עכשיו כבר יום שלישי עוד מעט 8 בלילה אחרי זה כבר לא יהיה נעים לדבר איתה או משהו אני לא רוצה להפריע לה היא בניגוד אליי כן בצבא .. וזה מצחיק אני לא זוכר את עצמי ככה בלי אומץ לעשות את הצעד הזה אבל משום מה אני לא מוצא אומץ עכשיו >< היום הזה בכללי היה מוזר כל היום הייתי מוכן לזה שאולי מצ יבואו אליי הביתה והתחלתי לתכנן איך אני הולך לצאת מזה . מה שיהיה בכל מחיר אני לא חוזר לשם נתתי לזה כבר יותר מדי צ'אנסים לדברים שאני בכלל לא נותן להם סיכוי.