Arctic Monkeys. התגלית החדשה שלי.

כרגיל, "התגלית החדשה שלי" התגלתה בערך שנתיים שלוש אחרי כל העולם כולו. וכמובן, בולט מכולם (משום מה, הוא הסולן) הוא אלכס טרנר. הבן אדם נראה כאילו הוא לא התגבר עדיין על העובדה שנכנסנו למאה העשרים ואחת. ורק לפרוטוקול - לא, הוא לא גילה את משקפי השמש. או את הג'ל לשיער. 

ארקטיק מונקיס... מאיפה להתחיל? אולי נתחיל בעובדה שכל השבוע חרשתי על השירים שלהם, שיר אחרי שיר אחרי שיר, ואני יודעת כבר את כל המילים בעל-פה. זהו, בעיקרון. המילים לשירים שלהם זה כל מה שאני יודעת עליהם. לאן נלך? לאינטרנט! אז אחרי תחקיר מקיף באתר קסום ומופלא כזה שנקרא "ויקיפדיה", וכמה ראיונות משעממים במיוחד שבו הוא מוצג כאיש רגוע, חביב, ושנפתח לאנשים לאט, גיליתי בערך כלום. 

השירים שלהם מדהימים, על זה אי - אפשר להתווכח. מה שכן, הן מסתכמים בערך בנושאים הבאים : זונות. 

שלא נתחיל לדבר על הקליפים שלהם. אחד הקליפים הראשונים שראיתי הוא בעיקרון קליפ של שני אנשים נושאים באוטו, יוצאים ממנו, מתחילים לנגן, ואז מגיעות מלא זונות במסכות שמחזיקות לפידים. הקליפ הזה נחמד, אם כי קצת פחות אהבתי את הזונות.

ומה היה הקליפ האחר? אה, כן. הם מנגנים, ויש שם הרבה זונות. וציצי. זהו, בעיקרון. 

חוץ מזה, יש להם שירים טובים. ממש טובים. זהו, החלטתי - הם הלהקה האהובה עליי.