Welcome to the island of misfit toys

הייתה לי היום שיחה עם חברים על משמעות החיים, שבעיני לא קיימת.  יצא לי לדבר על כמה הכל חסר חשיבות, כמה אני אוהבת את קהלת. ישר מיהרו  דיכאוני מצידי להגיד דבר כזה, אבל אני מסתכלת על הדברים אחרת.

ביקום אינסופי ונצחי אני יצור די חסרת משמעות. נמצאת פה למעט מאוד זמן ונעלמת. ואולי זה נשמע כמו דבר רע, כמו הבנה כואבת. אבל כשאני יושבת וחושבת על זה, אני מתמלאת בתחושת חופש. כל הקיום שלי הוא בעצם מקרי בהחלט, השתלשלות אירועים לא סבירה שהביאה אותי לכאן. זה גורם לי להעריך יותר את החיים, את העולם, את עצמי. אני מתמלאת בהרגשה של התנתקות ממחויבות והתחברות לעצמי. הבעיות נעשות קלות יותר. הדברים מכבידים פחות, הכל נראה פתאום פשוט יותר.

והעולם יפה ופאקינג מטורף.