זה הגיוני ששניהם יכולים להגיע ביחד?
אני מפחדת, הוא נכנס לכלא לחודש ואני מפחדת.
היום הזה כלכך קרוב, יותר מידי קרוב.
אני לא מפחדת מי זה שאני לא אראה אותו, אני לא מפחדת מהגעגוע,
אני מפחדת להשאר לבד, כי בתכלס? אין לי כלכך הרבה אנשים לדבר איתם.
אין לי כמעט בכלל אנשים לדבר איתם והוא היחיד שאני פונה אליו בכל בעיה או בכל דבר משמח שקורה לי.
ועכשיו הוא נעלם לחודש.
אני מפחדת מהתשוקה שתהיה לי כשהוא יכנס, אני מפחדת מהרצון למגע, אני נחנקת רק מהמחשבה שלא יהיה לי את זה.
אבל בזמן האחרון בניתי לעצמי ביטחון, הכרתי את עצמי יותר וכשהוא יכנס יהיה לי יותר זמן להבין את עצמי וללמוד את עצמי,
אני בן אדם מורכב, אני בן אדם אינטרסנט ואגואיסט אפילו שאני עושה דברים שאחרים לא יחשבו שהם כלכך אנוכיים אך הם לא יודעים מה עומד מאחורי זה.
סוציאופתית, ככה הניורולוג שלי קרא לי, בתכלס? לפעמים יש לי הרגשה שאני כן מזייפת רגשות, שאני כן מזייפת שמחה, בכי, דאגה, אמפתיה, עצב וכל החרטא הזאת.
בתכלס? לא אכפת לי משום דבר ומאף אחד מסביבי חוץ מעצמי.
זה עושה אותי בנאדם רע?
יכול להיות, אבל זה לא ממש מפריע לי.
והאנשים שמסביבי משלימים עם זה שאני אדם כזה או שפשוט לא יודעים את זה, והאלה שלא? פשוט נימחקו. :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
