אתם כולכם מטומטמים. באמת. כל אחד ואחד מכם.
אני לא אומר את זה מתוך עמדת עליונות. אני מטומטם כמו כל אחד מכם, אבל המצב האומלל שאני נמצא בו כרגע מקנה לי עמדה מאוד נוחה, שמרשה לי להיות מטומטם בלי להתחשב בתוצאות, כי... טוב, כבר אין.
אתם כאן לזמן מה זה קצר... באמת... אתם כאן לזמן כל כך קצר, שכשהוא ייגמר, הדבר היחידי שתוכלו לחשוב זה "מה..." ופוף, אתם נעלמים. ואין כלום אחרי שאתם נעלמים... תעשו לי טובה... חוץ מהפחד והאימה שעוברת לכם בביצים כל פעם שאתם חושבים על מוות, אין שום סיבה בעולם שבאמת תחשבו שמישהו מכם הולך למקום טוב יותר מכאן. מה שיש זה מה שיש פה, אין שום דבר מעבר. אף אחד לא סופר את המעשים שלכם ודואג שתקבלו מה שמגיע לכם אחרי שאתם מתים, אף אחד לא לוקח את הנשמה שלכם בחיקו ושומר עליה טוב טוב, ומכסה אותה יפה באיזו עריסה מקש לנצח נצחים. סיפורי האגדות האלה זה מה שאומרים לילדים קטנים כדי שיוכלו ללכת לישון בלילה בלי סיוטים, אבל בשינה הזאת לאף אחד לא יהיה קשה להירדם. בשינה הזאת לאף אחד מכם לא יהיו חלומות רעים... לשקר לכם כדי לגרום לכם להרגיש טוב יותר לקראת השינה הזאת זה סתם בזבוז.
רוצים לשמוע את האמת על מוות? האמת שכולנו צריכים להכיר כבר עד עכשיו, אבל משום מה, בדברים שנוח לנו לשחק אותה מטומטמים, אנחנו משחקים אותה מטומטמים עד הסוף המר.
האמת על מוות זה שאין שום דבר רע במוות. מוות זה לא דבר עצוב כשהוא קורה לך. הוא עצוב כשהוא קורה לאנשים שאתה אוהב, וזה לא בגלל שהם מתים, זה בגלל שאתה ממשיך לחיות, והם לא שם איתך. המוות הוא לא דבר רע... הוא גם לא דבר טוב, הוא פשוט כלום. הבעיה היא לא שאנחנו לא יודעים מה יש אחרי המוות, אלא שאנחנו פשוט מסרבים להבין שהמוות זה לא פשוט משהו שקורה ועובר, ואז אנחנו מגיעים למה שמגיע אחריו. המוות זה מה שמסיים את הכל. אנחנו לא נהיה עצובים יותר, אנחנו לא נהיה כועסים יותר, אנחנו לא נהיה שמחים יותר, אנחנו לא נתרגש, נתאהב, נצחק או נבכה. אנחנו פשוט... נחדל. וההבנה הזאת אמורה לעזור לנו להתמודד איתו, אבל משום מה היא רק מרחיקה אותנו מזה שנות אור.
אתם מבינים שמוות מפחיד רק כל עוד אנחנו חיים?
אתם מבינים שהמוות הוא עצוב, רק כל עוד אנחנו חיים? לשבת ולפחד מהמוות זה מגוחך. הוא יגיע כשהוא יגיע, וכשהוא יגיע, זה כבר לא יפריע לך שהוא שם, כי אתה תהיה מת מדי בשביל לשים לב.
זה לא משנה כמה מהר הזמן עובר. אחרי שהוא עבר, אתה תסתכל אחורה עליו, והוא תמיד ייראה לך לא מספיק. זה לא משנה כמה מהר הזמן עובר, מה שמשנה זה שאתה נמצא בו.
אז קיבלתי את החדשות שלי. לא יהיו לי עוד 4 שנים. או 4 חודשים. וגם אם נכנסתי לבית חולים בפעם האחרונה, וגם אם נכנסתי לבית חולים במטרה למות פה, אתם יודעים מה?
אני בסדר עם זה...
אני, כל מה שאני, זאת נקודה קטנה וחסרת חשיבות של קרבון, שמרחפת בחלל מלאת חשיבות עצמית כי המחשבה של קיום חסר משמעות כל כך מפחידה אותי שלא נתתי לעצמי לרגע ליהנות מהקיום הסתמי שלי, אבל ההבנה הזאת, ההבנה הזאת שאנחנו כלום חוץ מגרגרים קטנים של חול היא מה שיעזור לנו לעבור עם הרוח.
חברים, אנשים טובים ורעים כאחד, תנסו באמת לקבל לתוך המוח הקטן והחסר חשיבות שלכם שמה שאתם מקבלים עכשיו זה כל מה שיש, ותנו לעצמכם ליהנות מהחיים האלה, כאילו אלה החיים היחידים שאי פעם תקבלו.
כל מה שאנחנו זה קופים שלמדו לשקר.