הנה זה מגיע שוב. כל השכבה שולחת הודעות של 'גמר חתימה טובה' ו'צום קל' בזמן שאני טוחנת סנדוויצ'ים ולוגמת פאנטה ללא הפסקה. אבל ברוח היום, ברוח הצום, למען המתייסרים שבנינו שהחליטו שזה רעיון טוב לא לאכול למשך יום שלם כדי שאל היפוטתי יסלח לחטאיהם, החלטתי לכתוב משהו קטן. בנוגע לסליחות, ולאנימות. הנה חמשת האנימות הכי כואבות שראיתי עד עכשיו - והסיבות שהן קשורות לסליחות. 

במקום החמישי: קורפס פארטי.
קורפס פארטי היא אנימה קצרה בעלת רק ארבעה פרקים, משחק מחשב ומנגה, המספרת על כמה נערים ונערות שחוגגים את סוף שנת הלימודים במסיבת פיג'מות בבית הספר. אחת מהנערות - בבירור החמודה ביותר שתמות מוות נוראי ומחריד - עוברת לבית ספר אחר, ושאר התלמידים נפרדים ממנה תוך כדי הבטחות לשמור על קשר. רק אחת מהתלמידות מחליטה שזה רעיון טוב לבצע 'קסם' שיאחד אותם לנצח. יאחד אותם לנצח, בבית ספר נטוש מלא ברוחות רפאים ומעיים.

במקרה הזה, אני לא מבקשת מהאנימה עצמה להתנצל על כך שבגללה חזיתי בהרבה דם, מוות, חלקי גוף נשפכים אל הרצפה והתאבדויות, אני מתנצלת בעצמי. על כך שאני בת אנוש מספיק נוראית ומחרידה כדי לצחוק בכל פעם שאחת מהדמויות מתה, בכתה, הקיאה, גססה, וכולי. אני גם מתנצלת על כך שהדמות האהובה עליי הייתה הנער המלחיץ עם המשקפיים שהשתגע והתחיל לצלם גופות.

במקום הרביעי: פיירי טייל.

גם הפעם אני זו שמתנצלת. פיירי טייל הייתה האנימה השנייה שלי, מיד אחרי פאנדורה הארטס, ובזכות האתר שבו ראיתי את פיירי טייל הכרתי המון אנימות אחרות. אך בהיותי אדם מזניח מטבעי, הזנחתי את פיירי טייל. במשך שבועיים שלמים הייתי נשארת ערה בלילות מול הלפטופ המסכן ורואה את הפרקים, ראיתי עשרים פרקים בשבוע בערך (הייתי בת 12, אז מבחינתי זה היה הישג). השיפ ההומואי הראשון שלי היה נאטסו X גריי. אך אחרי פרק 50 זנחתי את האנימה, נותנת לה להמשיך קדימה, ולהגיע ליותר ממאה פרקים. סביר להניח שלא יהיה לי כוח לסיים אותה לעולם.

אני מתנצלת פיירי טייל, על כך שנטשתי אותך. שתדעי שאני עדיין חושבת עלייך מדי פעם, נזכרת בזמנים שבהם חשבתי שארזה היא הדמות הנשית החזקה ביותר שאראה. (אהמ מיקאסה)

במקום השלישי: ווקאלויד.

כן, אני יודעת. ווקאלויד זאת לא אנימה. זאת הסיבה שווקאלויד חייב לי התנצלות. 

הכרתי המון אנימות רק בגלל AMV ביוטיוב. מיראי ניקי, קורפס פארטי, פאנדורה הארטס, קיוקאי נו קאנטה, ועוד. ובמשך יותר מחצי שנה הייתי בטוחה שווקאלויד הוא אנימה אמיתית. לא היה לי את הזמן ואת הכוח לצפות בו, אבל הייתי בטוחה שיום אחד, אם ארצה, אוכל למצוא אנימה שתחבר בין כל דמויות הווקאלויד שאהבתי כל כך. הכל התחיל מאוליבר - הוא כל כך מיוחד והשירים שלו כל כך אפלים, שהייתי בטוחה שהוא דמות אנימה. הרי למה שיצרו דבר מושלם שכזה, ולא יתנו לו סיפור רקע מפורט שיקשר אותו עם גומי או לן, למשל? 

ברגע שקראתי עוד על ווקאלויד והבנתי את טעותי הנוראית, התאכזבתי כל כך שניסיתי לכתוב סיפור שיקשר אותם בעצמי. כמובן שוויתרתי על הרעיון המסובך כעבור כמה שבועות (כמה שעות) מול דפי המחברת (מסך המחשב). 

אני דורשת התנצלות מווקאלויד, ואני דורשת ממישהו היפוטתי סיפור שיקשר בין כולם. לאוליבר מגיע סיפור.

במקום השני: no.6

הו. שמרתי הרבה טינה לאנימה הזאת. דמיינו לעצמכם מצב שבו אתם פאנגירל מתחילה - בדיוק נחשפתם לעולם מדהים ואינסופי של שיפים, הומואים, סיפורים מרתקים ואנימות. אתם מתקדמים בשביל הפאנגירל אל עבר טירת הפאנדומים, כשפתאום אנימה קטנה מופיעה לידכם. העלילה נדמית מעניינת: עולם עתידני, פושעים, עיר אוטופית ואקשן. אתם מתחילים לראות - כל פרק נדמה יותר טוב מהאחד שבא לפניו. הכל נדמה מושלם עד ש...
הסוף מגיע. כן. no.6 היא אחת מהאנימות בעלות סוף נוראי ומחריד, שקורע את הלב שלכם מהחזה ומועך אותו לאפר. אכן, יש בה הומואים, אקשן, סיפור מרתק, הקשר לעולם המיתי ואפילו דמות נשית חזקה שאוהבת כלבים. אבל הסוף שלה. אני מזהירה את כולכם מהסוף שלה. בגללה הייתי בדיכאון בכל פעם שמישהו העז להגיד לידי "עכברוש." (נזומי, אחת מהדמויות הראשיות - ביפנית "עכברוש")

אני דורשת התנצלות מהיוצרים של no.6, שתכלול סוף נוסף שישמח אותי ויוכיח לי ששיאון ונזומי חיים באושר ועושר עם המון עכברושים וספרים של שייקספייר.

במקום הראשון והמכובד - *תופים תופים* free- eternal summer

אם לרגע חשבתם שאני עומדת להתנצל על כך שהייתי מרושעת לשיפים שאני מתעבת, טעיתם לגמרי. האנימה הזו הצליחה לגרום לי לבכות בכל פרק ופרק. בכל אחד מהם. 

~ספוילר אלרט~
בפרק המוקדש לנאגיסה, שבכל העונה הראשונה ראינו אותו מחייך וצוחק, מאושר תמיד. כשהוריו מאיימים לקחת ממנו את החלום שלו, והוא מרגיש כל כך בודד ולא מובן. והתסכול בפניו של ריי כשהוא מבין שנאגיסה עצוב, ושהוא לא מצליח לעזור לו. סאסוקה והכתף שלו, ורין כשהוא פשוט בוכה ומרסק את הלב שלי לחתיכות קטנטנות. הארו וההתרפצות שלו על רין, על מאקוטו, על כל מי שבסביבתו. והקטע הגרוע ביותר. אחרי כל הכאב שבפרק - שיר הסיום המאושר. הרגשתי כאילו לועגים לדמעות שלי עם אושר.

אני דורשת מהיוצרים של free! התנצלות, עוד עונה, סרט, וגרסאת יאוי.

אחרי שהתנצלתי ולא קיבלתי את ההתנצלויות המגיעות לי, אני מאחלת לכולם שהאל\יצור\מדע\לוקי\קניבל שהם מאמינים בו יסלח על חטאיהם. תהנו מלא לאכול. בזמן שאתם תגלשו על הסקייטבורדים שלכם אני אגלוש באינטרנט, והחלק הכי טוב - אני לא אהיה חייבת לעצור כל שנייה בשביל ילדים קטנים.