אני בתקופה כזאת של ביטחון עצמי דרוס(יותר מבד"כ), וכאילו שזה לא מספיק, גם יצאו לי עכשיו מלא חצ'קונים על הפרצוף, ויכולות האיפור המוגבלות שלי לא מצליחות להסתיר אותם מספיק טוב.
בעבודה אני דווקא מתקדמת לכיוון חיובי, אבל בצעדים איטיים.
אני מנסה לחסום את הקול הפנימי הזה שאומר לי שאני לא מספיק טובה, שאני צריכה להסתפק במה שיש לי. זה עובד באופן חלקי.
נמאס לי מטינדר.
זה נראה שכולם מתלוננים שבאפליקציות האלה יש רק חולי נפש מתוסבכים, אבל אלה אנחנו שנמצאים שם.
אחד משקר, השני מפסיק לענות סתם ככה, השלישי לא יודע מה הוא רוצה מהחיים שלו.
אני לא יודעת למה השטויות האלה שואבות ממני כל כך הרבה אנרגיה. אז אני אומרת לעצמי שאולי זה לא בשבילי.
אולי אני צריכה להכיר מישהו בדרך אחרת. אבל איך? הרי ביום יום אני לא נותנת לאף אחד להתקרב.
איך שאני מתנהגת, גם אני לא הייתי מתקרבת לעצמי.
אני מרגישה שאהיה לבד לנצח.
שתמיד אהיה השונה, זאת שאף אחד לא יודע מה לא בסדר איתה.
בא לי לדחוף את הפרצוף לכרית ולא להרים אותו יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
