כשהייתי סטודנטית, בתקופות רעות הייתי מזכירה לעצמי שזה זמני. שיש לתואר תאריך סיום ואני מתקרבת אליו.
ככה היה גם בתקופות הפחות טובות בבית ספר, צבא וכו'.
וכשאני חושבת על זה, גם העבודה שאני נמצאת בה כרגע היא זמנית. אני הרי לא אשאר בתפקיד הזה כל החיים, גם אם אחליט להישאר במקום העבודה הנוכחי.
זה רק זמני. הכל זמני. אני צריכה להזכיר את זה לעצמי לעיתים קרובות יותר. זה עוזר להפחית את הייאוש מהשגרה.
אבל זה לא הדבר היחיד שצריך לעודד אותי. אני לא יכולה לספור לאחור כל החיים. אני צריכה למצוא דרך לשפר את השגרה. היא הרי לא כל כך גרועה כמו שהיא נראית לי לפעמים. ויש בה אפילו הרבה יתרונות כשחושבים על זה.
אני רק צריכה למצוא דרך להנות מהם יותר. להפסיק "להתרגל לייאוש", לחכות שזה יסתיים ויגיע משהו יותר טוב.
אני צריכה למצוא איזשהו פתרון יצירתי כדי להפוך את השגרה הזאת ליותר טובה. חייבת להיות דרך לעשות את זה.
הפתרון לא יכול להיות לזרוק הכל וללכת. אני בכיוון הנכון. אני רק צריכה לעבוד על זה עוד קצת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
