אז ישבתי וניסיתי לכתוב סיפור, אשמח אם תגיבו לי איך יצא ואם כדאי להמשיך. אם יש תיקונים אשמח לשמוע.
**************
**************
אני חושבת שעכשיו אני יודעת שזה מאז ומתמיד היה הייעוד שלי.
זה מסביר למה נקראתי דסטני. חשבתי לעצמי בעוד
קצות אצבעותיי משחקות עם הרוח ואני משפילה את ראשי לתהום החשוכה הנמצאת מתחתיי.
מעניין מה היה קורה אם לא הייתי עוזרת לה. הרי היא לא הייתה שלי, פשוט
הייתי שם במקרה.
לפחות עכשיו סיימתי וריציתי את העונש שלי על מה שקרה לאותה אחת בסופו של דבר. לבי התכווץ מעט בעודי
מהרהרת בדבר.
ניקיתי את ראשי ממחשבות
לא רלוונטיות והתמקדתי בהווה, במציאות שלי עכשיו.
ניסיתי לראות מעבר
לאפלה ששררה מתחתיי. אימצתי את עיניי, התכופפתי קמעה, אבל לא. כלום.
צחקקתי מעט בעוד הרוח מלטפת את רגליי היחפות והרמתי את ראשי לירח המלא, הוא תמיד
הדהים אותי כשעמד שם יחד עם ילדיו הכוכבים. הלוואי
והייתי יכולה להיות שם ולשבת עליו – להרגע. חשבתי
לעצמי בעוד חיוך נסוך על פני.
זו הייתי שעת לילה
מאוחרת, בעיר כמעט ולא נשארו אורות דולקים וקולות ההמולה שכחו וגוועו לאט-לאט. הייתי
מופתעת מעצמי, המון זמן לא צחקתי או חייכתי – לא הייתה לי סיבה לכך. לפחות
עכשיו הכל מאחוריי חשבתי לעצמי. אין לי פה שום אחריות בעולם האנושי. אחרי מה שהיה
רצו להקל עלי ושלחו אותי להכשיר תלמידים לקראת התפקיד העילי ביותר שלנו. הייתי ממורמרת.
התפקיד הזה פעם היה שלי, אבל העונש הגיע לי. עברתי על החוק הבסיסי ביותר שלנו –
לפחות לא עלו עלינו. אבל זה היה סיפור רציני. עכשיו הסתכלתי אל האופק. והרמתי את
ידי אל מול פני מונה עם אצבעותי את ארבעת החוקים שלנו.
- לא לחשוף את המין שלנו לעולם
- תמיד לעזור לבני האדם שהופקדנו עליהם לא משנה אם הוא רע או טוב
- להשתלב בחברה האנושית
- לא להתאהב בבן/בבת אנוש.
החוקים האלה תסכלו
אותי. למצב שהייתי בו בודדים הגיעו. ואי אפשר שלא לעבור על לפחות אחד מהחוקים. אבל
הכהונה הגבוהה לא מבינה את זה. הם חושבים שהזמנים שהם היו מסייעים הם אותו הדבר
כמו היום. אבל לא! זה היה לפני 1000 שנה בערך! התחילו לעלות בי רגשי כעס ככל
שהעמקתי בעבר.
אבל לי אין קול. אני
אחת קטנה מהכוורת הענקית שלנו. אני עושה מה שאומרים לי. אני מניחה שזה בגלל שאני
צעירה. בשנות אדם גילי הוא 21 בחישוב מהיר. ככל שאתה יותר מזדקן ככה יש חשיבות
גדולה יותר לדבריך וטענותיך.
לעם שלנו, יותר נכון לומר לגזע או לזן או למין שלנו יש 5 שלבים:
- תלמידים – לפני הכשרה.
- סייעים (מסייעים) – אחרי הכשרה. התפקיד שבא במגע עם בני האנוש והוא
הכי מעניין.
- מכשירים – מעבירים את ההכשרות. סופגים ידע רב ולאחריו אם הזדקנת אתה
יכול להצטרף למועצה.
- חבר מועצה – עוזר בהחלטות ובחקיקת חוקים ומעלה זאת לכהונה הגבוהה.
- הכהונה הגבוהה- מונה רק 3 חברי צוות. הם מתחלפים לעיתים רחוקות וניתן
להצטרף רק אחרי שעברת גיל מסוים ועברך נקי מהאשמות והוכחת שספגת ידע מספיק על מנת
להיות במקום זה.
אני מניחה שסייעים ומכשירים זה באותה רמה. אבל אני מעדיפה להיות
סייעת. מלא באדרנלין. נקווה שיחזירו אותי ביום מן הימים לשם אם אתנהג יפה. חשבתי לעצמי בתקווה.
כעת שוב השפלתי את
ראשי מתמקדת באפלה. נשע נת קדימה
ואחורה, על העקבים ועל האצבעות,נחושה להתרחק מכל המעמדות ומההחלטות של הזן שלנו.
בהחלטה של רגע התנדנדתי קדימה והתחלתי לצלול במהירות מטה. חיוך היה מרוח על פני
בעודי מסתחררת בצורה מענגת והרוח מכה על גופי בכוח עצום. כשהרגשתי שסוף האפלה מגיע
פרשתי את כנפיי המרהיבות והמראתי הלאה ומעלה לכיוון הירח.
הייתי מאושרת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
