אבא החליט להקים יום ספורט עם אנשים נוספים מהישוב, וכמו בת טובה השתתפתי. אז בספונטניות החלטתי לרוץ קילומטר. והלך לי דיי טוב. העניין הוא שהרגשתי חרא אחר כך כי לא עשיתי מתיחות ורצתי את זה בקצב קצת מהיר מידי ואני לא בכושר.
העיקר שעקפתי איזה 11 אנשים. ילדים*.
אחר כך נחתי מלא. ראיתי מישהו מהשכבה שלי רץ פאקינג 5 קילומטר ב20 דקות ו20 שניות. מטורף לגמרי , מעריצה את הבנאדם. הוא הגיע ראשון.
בהמשך : עליתי לי ושיחקתי כדורשת מול שלוש נשים. הפסדנו. וואל קצת השווצנו ולא היינו מפוקסים - מגיע לנו (:
ואז עשיתי זומבה. בחיים לא עשיתי את זה מרצוני וזה היה כל כך מוזר. בדוק נראיתי כמו דפוקה אמיתית.
לא נורא. היה דיי פנאן. קיבלתי מדליית עוגייה. והיא הייתה כל כך פאקינג טעימה *^*
ועכשיו אני מותשת ועייפה ואני ממש מתגעגעת לידיד טרי שלי.
כאילו אנחנו מכירים כבר איזה 4 חודשים אולי קצת פחות אבל לא ממש שמרנו על קשר כי חברה פשוט שמה את שלושתינו באותה קבוצה בוואטסאפ.
ואז נפגשנו לראשונה ביומולדת של אותה חברה, ואני באמת פשוט ממש אוהבת אותו . הוא מקסים ומוזר וסוטה בצורה חיננית. והוא מבדר ואימפולסיבי.
קיצור הוא קצת דפוק כזה, אבל פשוט ילד נשמה כזה. הוא פשוט מדהים, ואז הוא בא מאז כל שבוע לאותו ישוב, והתרגלתי לראות אותו פעם בשבוע... ואז בראשון לספטמבר הוא התגייס. וזה חרא כי עכשיו לא ראיתי אותו איזה שבועיים ופשוט לא יודעת, מוזר לי. ממש התרגלתי לראות אותו- וגם כזה בפעם האחרונה שראיתי אותו רבנו פעם ראשונה וזה, וזה קצת חרא.
למרות שמדברים אבל זה פשוט לא אותו הדבר כמו פנים אל פנים .
אז התקשרתי אליו כשצעדתי הביתה אחרי הזומבה. ופשוט דיברנו עד שהגעתי לדלת והוא כזה מקסים.
אה והתחיל לי רומן מוזר עם אייג' אוף אמפיירס. להלהלהלה אני כל כך גרועה במשחק הזה , אבל פאקינג יולו.
ליל מנוחה <3
בבלוג זה
בכל הבלוגים
