אז הנה סיימתי את החודש הראשון בכיתה י"א.
עייפה יותר מתמיד, החופש הספיק לי בדיוק בשביל להיות אצל דודה שלי ליום וחצי ובעפולה ליומיים וחצי. וואלה יופי - סופ"ש.
לא הגשתי עבודה במתמטיקה אז אבקורס שקיבלתי במבחן איתה 0.
כבר מההתחלה בדילאי במטלות. למצוא מחזה שאני יאהב לקח לי קצת נצח. אבל הרכבתי סוף סוף דיאלוג שאני באמת אוהבת (הרכבתי מכמה דיאלוגים)
התחלתי לדבר עם מישהו ממש יפה, וזה פשוט עושה טוב המחשבה שמאחורי המסך יש את הפרצוף הזה. חוץ מזה הבנאדם סופר מקסים.
הייתה לי היום פעולה נוספת, חניכים שמו זין על זה שהם צריכים להכין ריקוד לחג מעלות (טקס ענק של פתיחת שנה של הקן) אז ישבנו איתם ועשינו אקרובלאנס ומשחקים וכל מיני דברים מוזרים רצח, בסוף ישבתי והעליתי איזה מיליון רעיונות לפעולות הבאות עם 3 חניכות. מתוקות אמיתיות, שמענו מוזיקה תוך כדי - פשוט נפלא .
קראתי דברים שלי מלפני שנה ושנתיים, ואני חייבת לומר שאני לא כותבת כל כך גרוע.
הייתי צריכה לכתוב המשך לשיר קצרצר , אז כתבתי מן סיפור המשכי כזה
"
יום בהיר אחד הלכתי ברחוב, לפתע מצאתי ציפור קטנה.
היא נראתה מעוכה קמעה, שמתי לב שהיא מפרפרת אך נמנעתי מלגשת אליה כי היא שכבה לה כך באמצע הכביש חסרת אונים ופגועה.
המכוניות עברו מעליה כאילו כלום לא קרה
וכך המשכתי לבהות בה עד שאזרתי אומץ, אולם לפתע בא איש אחד ובעט אותה למדרכה,
העיף בה מבא והמשיך ללכת. חציתי את הכביש בזהירות הרמתי את הציפור הקטנה, הפגועה.
הרגשתי את נשימותיה הקטנות מפרפרות על כף ידי, מסכנה כל כך - חסרת אונים.
ואני רק ילד... איך אוכל לעזור לה? כבר החשיך והציפור הקטנה מתה בידי.
"
לילה טוב שיהיה <3
בבלוג זה
בכל הבלוגים
