אני חושבת ששכחתי משהו בסיסי מאוד בבלוג הזה,
לעשות היכרות איתי.
אז שלום קוראים לי נגה,
אני גרה איפשהו בצפון הארץ . ובאמת שאין לי שום מושג למה שמרתי את הזהות שלי כ׳כ אלמונית. אני מניחה מחשש שמישהו שאני מכירה יבוא לכאן.
אז הסיכויים לכך , בואו נודה באמת- נמוכים . לא בגלל שחברים שלי רדודים. פשוט יש להם חיים משלהם(:
אני לא באה לעשות היכרות עמוקה איתי, רק שתדעו שאני נגה ואני בכיתה יא ואני במשצים ובנוער העובד והלומד וניגנתי על פסנתר 6 שנים והשנה הפסקתי ללמוד עם מורה פרטית וגם למדתי חצי שנה מפוחית ואני מנגנת על זה אחלה ו, זהו אני משערת.
אני אוהבת את החיים. אופטימית רוב הזמן,
אני עמוסה, בשבוע אחד לומדת 51 שעות ובאחד שאחריו 47. לא כיף לי במיוחד.
אני רעבה והתחלתי להתמכר שוב לקפה. שונאת לחשוב על זה.
בקטע חולני אני אוהבת להדריך ולהתנדב-
לא אוהבת לדבר על ההורים שלי יותר מידי עם חברים. מניחה שאני לא מי יודע מה אוהבת את המצב במשפחה.
יש לי 3 אחים. שניים גדולים חיילים ואחת קטנה אנטרופוסופית..
זה מוזר בהתחשב בעובדה שהיא נורא קודרת ולא חברותית. לפעמים בצורה מפחידה ולפעמים היא ההפך.. האישיות שלה עדיין לא מגובשת עד הסוף.
אני חושבת שאני מוטרדת מינית קלות מהמחנכת שלי,
אף פעם לא הבנתי את הקטע של מכות בטוסיק. זה גורם לי לחוסר נוחות.
אני לא חושפת את הבטן שלי. רק לעיתים רחוקות ואני ממש מאמצת את כל תשומת הלב שלי וזה קשה מעל ומעבר. הצלחתי הקיץ די הרבה פעמים. לא יכולה שירימו אותי או שיגעו לי בבטן. אני מניחה שזה משהו פסיכולוגי בי כי זה לא שאני סופר שמנה- אני יודעת שיש לי לפעמים אובר מודעות ואני שופטת את עצמי מהר מידי ובצורה אכזרית מידי
בזמן האחרון אני עם קטע מוזר לשואה.
עשיתי מיאו במשך שנתיים. ואם יש פה מישהו שאני מכירה שביקר פה עכשיו הוא בדוק יודע מי זה, בכל מקרה זה היה נורא עצוב- זה נשמע דפוק אבל זה פשוט נפלט לי כמו שיט ופאק.
ברגעים אלו ממש אני רעבה.
כתבתי פרק מסיפור בפוסטים קודמים ואין עליו תגובות ואני לא חושבת שהוא כזה גרוע. כן הייתי משנה דברים. אבל אין לי שום מוטיבציה להשתפר בגלל שאני לפעמים לדברים מסויימים צריכה את הצומי.
המורה שלי להיסטוריה אמרה לע היום שאני ילדה חושבת ואין כבר המון כאלה, הלכתי עם המורה שלי לספרות מאחורי הבניינים כדי שיקליט לי משהו לדיאלוג.
הייתי במצויינות מתמטיקה פיזיקה רובוטיקה 3 שנים ועוד קצת פחות משהה במצויינות כימיה פסיכולוגיה.
אני נוהגת להתפזר בין המון דברים אחרים אני מרגישה לא ממוצה.
ו.. דבר שנורא מגדיר אותי- התמכרות לא ברורה לגומי. בקטע חולני(:
אני מניחה שזה דיי מסכם חלקים נחמדים / נכבדים מהאישיות שלי.
יהיה מעניין לשמוע איך הרכבתם את האופי שלי או השלמתם את החסר בשביל הסיפור שלכם.
עוד משהו- היום ראיתי תרגיל במגמה (תיאטרון) ואשכרה היו לי דמעות בעיניים כי היה ילד ששיחק סבא וכל המטפחה והשקט והיד הרועדת הזכירו לי את סבא שלי. שעדיין חי, פשוט לא ממש מתפקד:(
פוסט ראשון מהאייפון. אני שמחה שחזרתי לכתוב, לילה טוב❤️
בבלוג זה
בכל הבלוגים
