I Don't Want To See This Nightmare

אני חושבת שהלימודים שלי מתחילים לעשות קצ'אפ עם החיים שלי. 

הפער ביניהם קטן, מה שהופך את המודעות שלי לגבי הפער האמיתי לגדול.

אני נכשלת, ותמיד הייתי פרפקטציוניסטית, פשוט כזאת לגבי כל מיני דברים. תמיד הייתה לי שאיפה למעבר, תמיד לעשות עוד.

ועכשיו יש תחושה שהכל מציף אותי. הכל מתפרק.

אני לא בטוחה כמה אני יכולה לעמוד בזה, אבל אני לא רוצה לעזוב דברים, אני גם לא מרגישה שאני יכולה. זה הדברים האלה שהופכים אותי למי שאני. 

אני צריכה לעבוד על המונולוג, ואני לא מוצאת את עצמי עושה את זה, ואני צריכה לעשות שתי מטלות ועבודת חקר בהיסטוריה, ואני לא עושה. אני צריכה להתחיל להקשיב בשיעורי מתמטיקה ופיזיקה, ולעבור מבחנים. אבל זה פשוט לא קורה.

אני באמת לא יודעת מה לעשות. מה שבטוח - לא את הבגרות של 3 יחידות. 

היום לא היה לי יותר מידי כוח לסדרה שלי, ואני מוצאת את זה נורא ביותר. 

עוד 11 חודשים אני בת 18. זה כל כך קרוב, כל כך נחשק. 

ועם זאת, טוב. זה מפחיד אותי. מאוד.