אז בקיצור מה שכתוב בכותרת זה החיים שלי.
אז כן לא כתבתי פה בערך חודש וחצי, והרבה דברים קרו מאז
לפני חודש וחצי נרשמתי לטינדר ממש השתעממתי כי קיבלתי שבועיים גימלים ולא עשיתי כלום בחיי, והכרתי שם כמה בנים נחמדים למען האמת.
אחד מהם היה בן 24, ועדיין היו לו בובות על המיטה אז נטשתי יחסית מהר.
אחד היה מפקד בתותחנים אבל הוא ניצל את המצב כדי לסנן אותי ולא להתייחס אליי בזמן שבזבזתי עליו שבועיים שבהם תמכתי בו ממש.
השלישי בדיוק התחיל קורס קצינים, נתן לי יחס כמו שצריך ונראה טוב ממש. אז אמרתי למה לא, ניתן צ'אנס. זה גם רק אחרי שהוא אמר לי שהוא מחפש מערכת יחסים.
יצאנו לדייט שהלך ממש טוב. הלכנו לאכול סושי, שתינו קפה ואז התמזמזנו באוטו (כי איך לא).
יום אח"כ יצאנו לסרט. גם יצא לנו לדבר הרבה ולהכיר וזה.
יום אח"כ הוא חזר לקורס. ולא התראינו שבועיים.
לפני שבוע בילינו סופ"ש שלם ביחד ועוד לא שכבנו! גאה בעצמי.
(למרות שכל השאר כן קרה, אופסססס)
עכשיו הוא בשבוע שטח אז אנחנו לא הולכים לדבר 4 ימים והייתי בטוחה שזה יהיה יותר קשה אבל בינתיים אחלה לי.
אני לא סגורה על מה שאני מרגישה כלפיו. כשהוא לא כותב לי בוקר טוב, אני מתבאסת. כשהוא לא מתקשר אליי כל היום עד 11 בלילה אני גם מתבאסת. אבל אני לא מרגישה שאני מתגעגעת יותר מדי, או רוצה להיות איתו כל יום כל הזמן. אני מרגישה שיומיים בסופ"ש הם כל מה שאני צריכה ממנו. הוא בחור מקסים, מפנק, מצחיק ועם כל הדברים הטובים שאני אומרת עליו קשה לי לראות בו פגם אחד (הזכרתי כבר שיש לו פטור זקן ושיער??).
ובכל זאת, אני לא מרגישה געגוע או איזשהו רגש שמתפתח ומתעצם אליו. כשאני איתו כיף לי, וכשאני לא איתו זה גם איזושהי הקלה מסוימת. אין לי איך להסביר את זה. אני לא מרגישה שאני נפתחת אליו כל כך. זה די קשה כשמתראים פעמיים בשבועיים... אני פוחדת שאני אדפוק את זה איכשהו וזה יגמר. נחמד לי איתו.
זה די מצחיק שהוא באמת נטחן בצבא ואני תמיד מתלוננת על כמה שאני נטחנת- אני בבית כמעט כל יום.
למרות שבזמן האחרון אנחנו במחסור כוח אדם מטורף במשרד, אז כולנו צריכות לסגור יותר ולהטחן הרבה יותר.
הבטן שלי לא מגיבה לעניין טוב מדי.
אני כנראה אעלה ועדה רפואית ואצא מהתפקיד. נמאס לי שברגע שמישהי מוציאה גימלים מי שנדפקת זאת אני (במיוחד בחלק הבריאותי).
בגימלים הרגשתי טוב, באמת באמת טוב. היו קצת בחילות פה ושם, אבל לא כמו עכשיו, שקשה לי לישון וקשה לי לדבר.
אני צריכה לצאת מהצבא באמת. אבל אני לא אעשה את זה כי אני לא מוותרת לעצמי בדר"כ. מה נשאר לי? רק עוד 11 חודשים (או - 347 ימים). אני יכולה לשרוד את זה נכון?
אה ואני גם עוד מעט אלך לקב"ן! אולי אוציא הת"ש או איזה משהו טוב כזה, תחזיקו לי אצבעות.
וגיליתי שחמאת בוטנים זה הדבר.
ביי הלכתי לעבוד!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Joyful Girl