םירפסמ לש ןמז

נפלתי עכשיו על בקבוק יין לבד. כן, יכול להיות שיש לי בעיה. כנראה שאני לא אמור לכתוב כלום עכשיו, אבל זין, לפחות זה יהיה משהו אמיתי ולא עוד קטע מכובס שערכתי 9000 פעם. 

אין לי מושג מה אני אמור לעשות עכשיו. 

התפטרתי השבוע מהעבודה החדשה - לא התאימה לי המסגרת האמורפית הזאת שמלאה בסיסמאות ריקות ובמעט תכלס. אני לא בנאדם של לזרום, אני בנאדם של להכתיב. אני בנאדם של לעשות. אני זה שלא מסתפק בלנסות לשפר מה שאפשר, אלא ההוא שמפרק הכל ובונה מחדש. והרגשתי שם שאי-אפשר, ושאין לי את הכלים לעשות את העבודה שלי באמת, ושאולי רק לי באמת אכפת ממה שקורה שם. אז התפטרתי, כי נשבר לי הזין מבוסים שלא יודעים איך לנהל, וממסגרות שאני היחיד שאכפת לו בהן. בכל זאת, אחרי 6 שנים בצה"ל, יש דברים שאני לא מוכן לחזור אליהם. 

אבל אני תקוע. אני מרגיש שאני צריך לעשות יותר, אבל גם אין לי כל כך הכנסה, מה שאומר שאין לי כסף, מה שאומר שאני יכול לעשות מעט. 

הוא - אז כתבתי עליו מלא כאן לאחרונה, יותר מידי, אם תשאלו אותי. הוא באמת בחור טוב, אבל... תמיד יש אבל. אני לא יודע מה לעשות עם זה. אולי אני מרגיש קצת שזה לא מספיק לי. אולי אני מרגיש שאני לא מספיק טוב בשבילו. אני לא לא לגמרי יודע... יש פעמים שלא משנה מה הוא יעשה או איך הוא יגיב, אני אפקפק... נראה לי שאני מקולקל, ושבכל פעם  שדברים נעשים רציניים, אני קצת מאבד את זה, ובטוח שעוד רגע משהו נורא יקרה. וכשהמשהו הנורא לא קורה, אני רק מתאכזב, כי זה אומר שהוא עוד יגיע... בקיצור, אני לא לגמרי 100% שם למעלה. 

טוב, אני קצת שיכור כרגע. אולי כי צירפתי לבקבוק (לקח לי 5 פעמים לכתוב את המילה הזאת כמו שצריך) גם שתי כוסיות של וויסקי. 

הכנתי פסטה עם כדורי בשר. כן, אני כבר לא ממש צמחוני או חצי צמחוני מאז שאין לי כדוריות דם אדומות או ברזל או המוגלובין או B12 או משהו... ועם הבישול מזגתי כוס יין. וכוס אחת הובילה לאחרת, שהובילה לבקבוק, שהוביל לבלאק-לייבל ואז לעוד אחד. 

כמו שאמרתי - יכול להיות שיש לי בעיה. 

לפחות אני כבר לא חושש מהלימודים - בדקתי את לוח המבחנים והוא מספיק מרווח בשביל שאני אצליח להבין מה קורה בכל קורס, ובתקווה גם לא להיכשל בכלום. אולי חוץ מקורס אחד, אבל הוא מעאפן לאללה, אז זה לא משנה. 

אני צריך לסיים לתרגם מאמר על אוטיזם שהוא אחד המשעממים, אבל התנדבתי.

הוא חולה עכשיו, ומה שאני חושב עליו עכשיו זה שאני מת מפחד להיקשר. ומצד שני אני רק חושב על איך אני יכול לטפל בו. ואז אני חושב על זה שהתראינו יותר מידי בכמה ימים האחרונים, וצריך קצת זמן לבד. אבל אני שיכור, אז אני חושב לעשות בו מעשים מגונים. והוא בכלל חולה. 

וכל מה שאני שומע זה "מעליות", ותכלס, כלום כבר לא נוגע... חוץ מאולי, המבט שלו. אולי. 

נ.ב. סורי על הכתיבה המוזרה והבלתי קוהרנטית.... זרמו עם זה. שבוע טוב.