לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

םירפסמ לש ןמז

אינקוגניטו זה הכי בלי מסכות שהצלחתי למצוא

כינוי:  tempus

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2015    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

12/2015

מעליות


נפלתי עכשיו על בקבוק יין לבד. כן, יכול להיות שיש לי בעיה. כנראה שאני לא אמור לכתוב כלום עכשיו, אבל זין, לפחות זה יהיה משהו אמיתי ולא עוד קטע מכובס שערכתי 9000 פעם. 

 

אין לי מושג מה אני אמור לעשות עכשיו. 

התפטרתי השבוע מהעבודה החדשה - לא התאימה לי המסגרת האמורפית הזאת שמלאה בסיסמאות ריקות ובמעט תכלס. אני לא בנאדם של לזרום, אני בנאדם של להכתיב. אני בנאדם של לעשות. אני זה שלא מסתפק בלנסות לשפר מה שאפשר, אלא ההוא שמפרק הכל ובונה מחדש. והרגשתי שם שאי-אפשר, ושאין לי את הכלים לעשות את העבודה שלי באמת, ושאולי רק לי באמת אכפת ממה שקורה שם. אז התפטרתי, כי נשבר לי הזין מבוסים שלא יודעים איך לנהל, וממסגרות שאני היחיד שאכפת לו בהן. בכל זאת, אחרי 6 שנים בצה"ל, יש דברים שאני לא מוכן לחזור אליהם. 

 

אבל אני תקוע. אני מרגיש שאני צריך לעשות יותר, אבל גם אין לי כל כך הכנסה, מה שאומר שאין לי כסף, מה שאומר שאני יכול לעשות מעט. 

 

הוא - אז כתבתי עליו מלא כאן לאחרונה, יותר מידי, אם תשאלו אותי. הוא באמת בחור טוב, אבל... תמיד יש אבל. אני לא יודע מה לעשות עם זה. אולי אני מרגיש קצת שזה לא מספיק לי. אולי אני מרגיש שאני לא מספיק טוב בשבילו. אני לא לא לגמרי יודע... יש פעמים שלא משנה מה הוא יעשה או איך הוא יגיב, אני אפקפק... נראה לי שאני מקולקל, ושבכל פעם  שדברים נעשים רציניים, אני קצת מאבד את זה, ובטוח שעוד רגע משהו נורא יקרה. וכשהמשהו הנורא לא קורה, אני רק מתאכזב, כי זה אומר שהוא עוד יגיע... בקיצור, אני לא לגמרי 100% שם למעלה. 

 

טוב, אני קצת שיכור כרגע. אולי כי צירפתי לבקבוק (לקח לי 5 פעמים לכתוב את המילה הזאת כמו שצריך) גם שתי כוסיות של וויסקי. 

 

הכנתי פסטה עם כדורי בשר. כן, אני כבר לא ממש צמחוני או חצי צמחוני מאז שאין לי כדוריות דם אדומות או ברזל או המוגלובין או B12 או משהו... ועם הבישול מזגתי כוס יין. וכוס אחת הובילה לאחרת, שהובילה לבקבוק, שהוביל לבלאק-לייבל ואז לעוד אחד. 

כמו שאמרתי - יכול להיות שיש לי בעיה. 

 

לפחות אני כבר לא חושש מהלימודים - בדקתי את לוח המבחנים והוא מספיק מרווח בשביל שאני אצליח להבין מה קורה בכל קורס, ובתקווה גם לא להיכשל בכלום. אולי חוץ מקורס אחד, אבל הוא מעאפן לאללה, אז זה לא משנה. 

אני צריך לסיים לתרגם מאמר על אוטיזם שהוא אחד המשעממים, אבל התנדבתי.

 

הוא חולה עכשיו, ומה שאני חושב עליו עכשיו זה שאני מת מפחד להיקשר. ומצד שני אני רק חושב על איך אני יכול לטפל בו. ואז אני חושב על זה שהתראינו יותר מידי בכמה ימים האחרונים, וצריך קצת זמן לבד. אבל אני שיכור, אז אני חושב לעשות בו מעשים מגונים. והוא בכלל חולה. 

 

וכל מה שאני שומע זה "מעליות", ותכלס, כלום כבר לא נוגע... חוץ מאולי, המבט שלו. אולי. 

 

 

נ.ב. סורי על הכתיבה המוזרה והבלתי קוהרנטית.... זרמו עם זה. שבוע טוב. 

נכתב על ידי tempus , 20/12/2015 00:04  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הגדרות


אני לוחץ על הגדרות, ואז על צלילים, ואחר כך מנסה לפשפש שם בכל האפשרויות, בנסיון להחליף רינגטון.  

 

לפני שבוע הוא הקפיץ אותי לאוניברסיטה אחרי שבילינו יחד את הלילה והשיר "Home" התנגן ברדיו. הוא התחיל לזמזם אותו וגם אני, שכידוע בעל חיבה עזה לשיר כפי שצוין כאן בעבר, וחשבתי על כמה שהוא לא יודע איך המעשה התמים הזה שלו קנה לו עוד חלקה קטנה בלב החשדן שלי.

 

'אין לך שירים בספריה' הטלפון מבשר לי כשאני ניגש לערוך שיר שיהפוך לצלצול החדש. שיט, נכון, החלפתי פלאפון אחרי הודו.

 

"מה קורה?" אני חוקר את פשר התנהגותו המעט מרוחקת. 

"-זה גם מה שאני תוהה. אני לא מבין... עצבנתי אותך, אתה כועס? מה קרה שם?" הוא שואל על משחק ההקנטות שהתרחש 10 דקות קודם לכן במפגש חברים. 

"-לא, מה פתאום, זה פשוט הוייב שם - מעליבים אחד את השני." עניתי מיד.

"כן, זהו, אבל אז התנהגת כאילו נעלבת, וכבר לא הבנתי..."

"מה פתאום, לא נעלבתי," אני עונה לו ומנשק אותו, "אז זהו, אנחנו בסדר?" 

"אם כבר שאלת, זה הורג אותי שכשמתכננים תכניות לעתיד הקרוב אתה זורק את ה'אם עוד נהיה ביחד' המעצבן הזה. זה מטמטם אותי, כי אני לא מבין - מה אני תחנת ביניים בשבילך?"

"מה? ברור שלא! זה ממש בצחוק. הנחתי שאנחנו כבר בשלב שאפשר לזרוק דברים כאלה... בכל מקרה, אתה צודק, תכלס זה סתם מעצבן ולא מצחיק, סליחה," אני עוצר ושוקל את המילים הבאות בזהירות, "למרות ש... אנחנו בכלל בשלב הזה באמת? כאילו, נראה לי שלא דיברנו כל כך על מה זה הדבר הזה."

"אתה צודק, בוא נדבר על זה"

"-אוקיי, אז מה אנחנו? כאילו, מה אתה? אתה חבר שלי?" אני שואל בהיסוס, חושש מהמילים עצמן יותר מאשר מכל תגובה אפשרית שלא תגיע. 

"כן, כן, אני חבר שלך" הוא עונה מיד בבטחון האופייני הזה שלו שמסלק לי תוך שניה כל ספק או חשש שמתגנב לראשי. עוד חלקה נמכרה. 

אני מחייך. מנשק אותו. ואז נותן לו כיף כדי לעצבן אותו קצת (מה שמצליח לאור תמיהות ה"מה אתה נותן לי כיף? תכף תקרא לי גם 'אחי'..."), וקורא לו מיד אחר-כך 'אחי'. 

"אוף..." הוא אומר ואני נותן לו מבט של 'מה יש?', "אתה יפה בדרך כלל, אבל כאילו היום, אתה יפה במיוחד"

אני נשאר המום ודומם איזה חצי דקה בנסיון להבין איך הוא יודע לגרום לי להרגיש מה שאני מרגיש כשהוא אומר דברים כאלה בלי להתאמץ בכלל ומשיג לעצמו עוד 4 סמ"ק של לב, לפני שהוא מנשק אותי שוב וממס את הקפאון שפשה באיבריי. 

 

אני מנסה להוריד אפליקצית רינגטונים כדי להשיג רינגטון של "Home", אבל עד כה כמעט כולן איכזבו. באחת הצלחתי להוריד את הצלצול, אבל אני מחפש אותו נואשות ב'הגדרות' וב'צלילים' ולא מוצא.

 

כבר הרבה זמן, כ-3 שנים, לא היה לי 'חבר' - היו כאלה שיצאתי איתם, כאלה ששכבתי איתם, כאלה שפלירטטתי איתם וכאלה שנפגשתי-פעם-אחת-ודי איתם - וזה בכלל לא היה עניין של משך הקשר או התכיפות שלו, אלא בשלות או החלטה או לכל הפחות רצון שלי להתקדם הלאה ולשנות הגדרה. 

ובאמת שאני הכי גרוע בהגדרות, אלוהים יודע שאפילו צלצול אני לא מצליח להחליף בפלאפון מרוב חוסר יכולת בתחום, אבל כשזה איתו איכשהו זה פתאום מאוד בקלות. 

נכתב על ידי tempus , 10/12/2015 16:12  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סטודנטים , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לtempus אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על tempus ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)