פשטות ממכרת

לפעמים אנו נקלעים לסיטואציות בהן אין לנו אומץ לעצור את מה שקורה או  להציב את הגבולות בפני האדם בפניו אנו עומדים.
ההרגשה הזאת שאנו יודעים שזה לא נכון לנו,אך עדין ממשיכים כי אין בנו את הכוח להגיד 'די' וישנם אנשים שמנצלים זאת לרעה.
יש הקוראים לזה תמימות,או טיפשות.אני קוראת לזה פחד.
נקלעתי למצב עם אדם שמכיר אותי מהעבר וחידש איתי את הקשר שוב ולאחר זמן מה הרגשתי כמו כלואה בין הרצונות שלי,הרצונות שלו והמקום שאנו עומדים בו כעת.המקום הזה היה זר,לא אני ולא מה שחיפשתי,אך מהר מאוד מצאתי את עצמי חסרת מילים והסברים לעצמי.

איך הגעתי למצב הזה?אדם שהיה קרוב אלי בעבר,קרוב אלי עכשיו,מנצל את תמימותי ולא אהסס לומר גם את טיפשותי.
לא היה בי את הכוח להגיד 'די'.אולי כי הכל קרה מהר מאוד ואולי כי באיזה שהוא מקום גם אני אפשרתי לעצמי ולו להגיע למקום הזה.
אז יש בנות שקוראות לזה אונס,אני קוראת לזה מהלך אירועים.לכל תוצאה יש סיבה ולכל מקרה יש נסיבות.
הרבה בנות וגם לא מעט בנים ממהרים להגיד לעצמם"חוויתי אונס" בלי לחשוב מה הוביל למקרה ומתי אני יכולתי והיה באפשרותי להגיד זה הזמן לעצור.
לכל סיטואציה אשר אנו 'זוכים' להגיע אליה בחיים יש הקדמה,מה עשיתי שהגעתי לסיטואציה הזו?לא מעט מבינים שהם תרמו הרבה כדי להגיע לכך והם חלק בלתי נפרד מכך.הגרוע מכל הוא להפיל את האשמה על עצמך והגרוע יותר מכל הוא להפיל את האשמה על אחרים.כמובן שכל מקרה לחוד,אך האם הפחד שלי להציב גבולות הוא שהוביל אותי למקום שהגעתי אליו?הפחד שלי להגיד 'זה הזמן לעצור' הוא שנתן לאדם שמולי את האישור לממש את הרצונות שלו כנגד הרצונות שלי?